עץ התותים מעל הבאר המסוכנת

העץ שצמח למרגלותיו של הבאר הישנה משך אליו את נערי השכונה לאו דווקא בגלל פירותיו השחורים שקרצו לנו אלא ובעיקר בגלל הסכנה הכרוכה בהגעה וטיפוס עליו. גג פחים כיסה את פי הבאר ועץ התותים הזדקר מתוכו קורץ אלינו ומזמין אותנו לטפס לקטוף את פירותיו העסיסיים.. הסכנה שהמתינה למטפסים הייתה גדולה. היינו צריכים להיות אקרובטים על מנת לא ליפול לתוך הבאר שלא יכולנו לאמוד את עומקו. לא לכולם היה האומץ לבצע את האקרובטיקה שדרשה גמישות וכושר ניתור אל גג הפח. גיל 9 הוא גיל שעדיין ילד אינו מסוגל להעריך את הסכנות. עמדתי שם מול העץ מעריך את גודל הסכנה הכרוכה בטיפוס ופתאום ללא היסוס זינקתי אל גג הפח. תופס בלוח העץ שתמך בגגון.. מאמץ נוסף ואני עומד על גגון הפח ומשם הדרך קצרה אל עץ התותים. ישבתי על ענף קוטף ובוחן כל תות לפני שאני מכניס אותו לפה. חה.. באותו רגע לא חשבתי על מה שעבר על הפרי הזה לפני שהכנסתי אותו לפי. כמה ציפרים ניסו לנקר אותו וכמה נמלים וחרקים אחרים טיילו עליו. הפרי היה טעים וזה מה שהיה חשוב. מרום מושבי על העץ יכולתי לראות את יתר הנערים חלקם יושבים על הריצפה וחלקם זורקים אבנים אל עץ התותים מנסים להפיל את הפרי. במשך כשעה ישבתי שם בורר כל תות לפני שיכנס לפי. מידי פעם ישבתי סתם ובהיתי אל הסביבה . ממרום העץ יכולתי לראות את השכונות המרוחקות . אזור שלם היה פרוס לנגד עיני. לאחר שהגעתי למסקנה כי מיציתי את חוויית הטיפוס על עץ התות , החלטתי לרדת. שלחתי רגל אל משטח הפח ולאחריו רגל שניה ופיתאום רעש והמולה. הגג נפער והחלקתי .דרך הפחים אל תוך הבאר.. למזלי נפלתי על הקצה שבו היו מדרגות שהובילו לתחתית הבאר.. נפלתי בישיבה על אחת המדרגות. הנפילה העתיקה את נשימתי . כל הילדים החלו לצרוח ולצעוק מאחר שחשבו שאני מת.. כל המאמצים שלי לשאוף אויר עלו בתוהו והרגשתי שאני נחנק.. הילדים טפחו על גבי והתחילו לצרוח":הוא הולך למות " . לא זכור לי כמה דקות ישבתי שם חסר נשימה אולם זיכרון אחד נשמר חקוק בראשי. ראיתי את החלבן השכונתי עומד מעבר לגדר מסתכל על הארוע ולא ניגש לברר אם דרושה עזרה. התמונה לוותה אותי במשך שנים. דמותו של הגבר מציץ מעבר לגדר ואינו נוקף אצבע. כאשר הגעתי הבייתה חבול ופצוע ראיתי את הבהלה בעיני אמי. הפחים חרטו פצעים עמוקים בשני צידי ירכי. הפצעים בלטו מתוך קרעי המכנסיים שלבשתי ונראו כמו דרגות סרג'נט מוגדלות.. אמי נטשה את הכל ומשכה אותי בידה אל הרופאה השכונתית דר' דאובר. שחיטאה את הפצעים והודיעה שהם יחלימו תוך מספר ימים. מי שחשב כי הארוע יגרום לכך שנדיר את רגלינו מעץ התותים טעה . כעבור חודש הייתי שוב למעלה על העץ בורר את התותים השחורים והמתוקים לפני שאני מכניס אותם לפי.