סיפורו המדהים של ניצול שואה על ההשגחה העליונה
סיפור עצוב ומדהים על השגחה עליונה שגרמה לניצול שואה לחזור בתשובה. את הסיפור המובא להלן קיבלתי באימייל ומצאתי לנכון להעלות אותו לאתר: יש בתל אביב חבורה של נהגי מוניות וכל חודש הם יושבים בבית של מישהו אחר, שותים ומספרים את כל החוויות של השבוע שהיה להם איזה אנשים עולים להם למונית וכו'.. ואחרי כמה סיפורים קם אחד ואמר בואו עכשיו תשמעו מה קרה לי השבוע... הוא אומר: "השבוע אני נוסע בתל אביב ומסמן לי איזה לקוח לעצור לו...הבחור היה ניראה מאוד מצחיק, הוא היה זקן עם חולצה כזאת של מיאמי מכופתרת, שעונים מזהב וצמידים מזהב..עלה למונית והוא אומר לי סע לשנקין.. אני מתחיל לנסוע, בדרך הוא התחיל לספר לי שיש לו מפעלים והתחלנו לפתוח בשיחה..אחרי כמה דקות של נסיעה הוא שואל אותי אם אפשר לעשן במונית...אמרתי לו בכבוד תעשן..הוא הוציא סיגר,ואני קצת מבין בסיגרים..הסיגר הזאת שווה מינימום 500 דולר...ואני ככה מוציא נקסט לייט, והוא צועק "לא לא אני ידליק לך" הוא הוציא לי איזה זיפו בעוד 1000 דולר, ואיך שהוא בא להדליק לי את הסיגריה, השרוולים של החולצה שלו התרוממו ואז ראיתי מספר מהשואה... באותו שניה שמתי לו ברקס ועצרתי בצדי הכביש.. ואני אומר לו זה מספר מהשואה..הוא מסתכל עליי,אחרי שהוא כבר הפסיק לקלל אותי על העצירה הזאת ששמתי לו...והוא אומר לי בחצי חיוך..נוו מה אתה חושב ילדון שנולדתי עם כפית זהב בפה..כל החברים שלי וכל המשפחה שלי מתה בשואה..היית לי תקווה אמרו לי שאח שלי נמצא כאן בארץ בסוף גיליתי שהוא מת...נשארתי לבד בעולם... כל החברים שלו הנהגי מונית מסתכלים במתח ואומרים לו נו, תמשיך..ו.. הוא אומר להם, קודם תשמעו ת'סיפור האישי שלי..הוא אומר להם תיראו אני לא הייתי כל החיים שלי דתי אני חזרתי בתשובה..אני נולדתי בקיבוץ חילוני..ואני הייתי חילוני גמור...לא היה לי שום קשר לדת...ואני יום אחד יושב בחדר אוכל בקיבוץ ואין לי חשק לאכול...היה לי הרגשה מגעילה..ואמרתי לעצמי טוב אני ילך להמשיך את העבודה שלי ככה אני אסיים מוקדם ואני הלך לישון מוקדם...והוא אומר ככה: איפה שאני הייתי עובד הייתה גיגית ענקית כזאת לשם אנחנו זורקים תפוחי אדמה..ומתחת לגיגית יש סכינים כאלה גדולות כמו בבלנדר וככה הם קוצצים את התפוחי האדמה...וזה היה ביום גשם...הנעל שלי היית רטובה..עליתי לגיגית לשפוך את התפוחי אדמה ונפלתי פנימה לתוך הגיגית..ואני מרגיש שלאט לאט אני יורד עם התפוחי אדמה לתוך הסכינים,ואני מתחיל לצעוק ואף אחד לא שומע אותי כולם בחדר אוכל..ואני מנסה לטפס על הדופן ואני קורע את הציפורניים מנסיונות הטיפוס אבל אני לא מצליח כי זה היה גבוה!! והוא אומר שזאת היית התפילה הראשונה שלו! והוא צועק בורא עולם!! תעזור לי אני צעיר אני לא רוצה למות עדיין! והוא אומר לחברים שלו..תקשיבו טוב..לא הספקתי לסיים להתפלל אני רואה יד מושטת אלי ועוזרת לי לצאת..הדבר הראשון שראיתי על היד היה מספר מהשואה...זה היה של זלמן מהקיבוץ..זלמן היה ניצול שואה ובגלל השואה הוא היה בהלם וטראומות ולא דיבר ולא תקשר עם אף אחד..אמרתי לו תודה והוא לא התייחס פשוט המשיך ללכת.. תקשיבו טוב הוא אומר לחברים שלו הנהגי מוניות! המספר של זלמן רדף אותי כל החיים שלי! התגייסתי לצבא..שלוש ספרות של המספר האישי שלי היו כמו השלוש ספרות הראשונות של זלמן...השתחררתי מהצבא! קניתי בית..שתי ספרות האמצעיות של הבניין היו שתי ספרות האמצעיות של זלמן!!הזמנתי טלפון מבזק, שלוש ספרות האחרונות של המספר טלפון שלי היו כמו שלוש הספרות ההאחרונות של זלמן...וככה כל החיים המספר הזה רדף אותי בכל מני מקומות!! הוא לא יצא לי מהראש!! ואז הבחור הזה הגיע אליי..זה היה בדיוק אותו מספר של זלמן..רק הספרה האחרונה שונה...באותו רגע שראיתי את המספר שלו של הבחור שהיה איתי במונית...נעלתי את הדלתות ועשיתי פרסה...הוא חשב אני חוטף אותו והתחיל לצעוק עליי ושאל אותי לאן אני לוקח אותו אבל לא עניתי לו!! בראש חשבתי..אולי זה אח של זלמן..אבל אולי זלמן מת, הרי שנים לא הייתי בקיבוץ!! הגעתי לקיבוץ דפקתי על הדלת של זלמן..וזלמן פתח לי ואמרתי לו זלמן אתה זוכר אותי אבל זלמן לא זכר אותי..ואז אני נזכרתי שזלמן לא היה מדבר בכלל...עד שהוא ראה את אח שלו יוצא מהמונית!!! הם זיהו אחד את השני התחילו לבכות ולהתחבק!! ואז הבנתי.... תראו איזה השגחה פרטית!! הקב"ה נתן לי להחזיר לזלמן טובה, הוא הציל אותי ואני החזרתי לו אח
קראתי פעמיים את הסיפור שכתבתה זה מרתק
תמיד מעניין לקרא את הבלוגים שלך זה מגוון ויפה תודה רחל
אגב קבלתי הבוקר את הסיפור הזה באימייל מבת דודה דתיה.
היא התכוונה שזו הצלה ומפגש מטעם בורא עולם.
יתכן שחלק מהסיפור אמיתי, אבל לפחות חלק ממנו דמיוני.
בעיקר נראה לי כדמיוני הקטע של ההצלה ממכשיר הקילוף. לא נראה לי סיפור כזה מבחינה טכנית.
אגב יש לי לפחות שני סיפורים אישיים שבהם ניצלתי בנס.