אישה - סוג של שינוי בחיים (סיפור בדוי אך מבוסס על החיים)

חלק א' החיים באופן כללי הם סוג של שיגרה. מערכת הרגלים שמתרגלים אליהם, שעושים מה כדאי ובעיקר מה נכון. ביום הולדתה- 65 ערכו לה בנה ובתה מסיבת הפתעה שבה השתתפו בני המשפחה, חברים ומכרים שחלקם לא זיהתה. ברגע שכולם הרימו כוס יין לכבודה, ובנה התחיל לשאת דברים, היא מצאה את עצמה שרועה על רצפת בית הקפה. בתה שישבה לידה הגיבה בבהלה "אמא, מה קרה". היא התרוממה מיד וכשראתה את כולם מתבוננים בה חשה באי נעימות. בקול חלוש אך מתוך הרגל אמרה : "לא יודעת, אולי מהחום". היא לא אוהבת ולא רגילה להפתעות. מילדותה חייתה בתחושה שדברים קורים כי ככה זה. עוד לפני סיום השירות הצבאי מצאה את עצמה נשואה. אי אפשר לומר שלא אהבה אותו, הוא היה חברה הראשון ואת נישואיה ראתה כדבר מובן מאליו. הם רכשו דירה קטנה בעזרת ההורים. החלה לעבוד בבנק וויתרה על חלומה לנסוע לטיול בחו"ל וללמוד אנתרופולוגיה. כעבור שנתיים נולד בנה, ואחריו בתה. כעבור עשרים שנה כשבעלה התחיל להעדר מהבית, הרגישה שעולמה חרב עליה, אך ידעה שאין פתרון אחר מאשר גירושין. היא פרשה לא מזמן מעבודתה, וכדי למצוא עניין בחייה, נרשמה ללימודי אנתרופולוגיה שמאד אהבה. החלה להתאמן במועדון ספורט לעיצוב הגוף. הימים עברו מהר, והנאה רבה מצאה בבילוי עם נכדיה האהובים. אך בסיומו של יום מצאה את עצמה לבדה, והמחשבות הומות בה מבולבלות ורועמות ללא הרף: " עשר שנים אני חיה בטוב אך אני לבד. ואני לא רוצה להיות לבד ". המחשב לא היה חדש לה. היא לא יכולה להצביע על הרגע אך משעשתה זאת, מצאה את עצמה יותר ויותר משוטטת באתרי הכרויות. אתר "מוטקה" מאד מצא חן בעיניה. פתחה כרטיס, הוסיפה תמונה ורשמה פרטים על עצמה בפרופיל. בתחילה קראה רק את רשימות התוכן. בפעם הראשונה שכתבה בלוג וקיבלה תגובות התרגשה מאד. אט אט החלה לרשום עוד ועוד רשימות. פתחה כרטיס בהיכרויות וציפתה לגבר הראוי לה. לא עברו ימים רבים וגברים החלו לכתוב לה ולבקש את קרבתה. האכזבה מהפגישה הראשונה הממה אותה. איך יתכן שגבר יעיד על עצמו שהוא אדם בעל שיעור קומה וקומתו הנמוכה ושפתו הדלה לא תאמו את תיאוריו. עברה שנה מאז נכנסה לאתר. הרגישה שהשתנתה, גבר בטחונה העצמי והיא שמחה שרכשה הרבה חברים וחברות. המשך יבוא...