זיכרון מן העבר שאיכזב

הרחוב החולי של צפון תל אביב סימל את קצהו הרחוק של העיר תל אביב . מעבר לשכונה היו שדות ופרדסים וסוף העולם.. היתה זו אחת השכונות של המחצית הראשונה של המאה הקודמת. בתי אבן בני קומה אחת עם חצרות גדולים שפרחו בהם ורדים ושושנים ועצי פרי שונים . . כלי הרכב המועטים שנסעו ברחובות החוליים הלא סלולים לא הפריעו את מנוחת התושבים. הכל התנהל באיטיות ולאף אחד לא אצה הדרך ונדמה שהזמן זוחל בעצלתיים.. השכנים הכירו זה את זה ומערכת היחסים התפתחה לקירבה כזו שילדי השכנים פנו אל השכנות הבוגרות בכינוי " דודה". היום יראה הדבר תמוהה אם בן השכנים יקרא לאמי דודה למרות חוסר הקירבה משפחתית. עד כדי כך היו מערכות היחסים קרובות שמשפחות נהגו להתארח אצל שכניהם עד השעות הקטנות של הלילה. כך נוצרה הידידות ביני ובין אושיק כשהפרש הגילים בינינו היה שנה אחת. . יחד יצאנו לצוד ציפרים ויחד יצאנו גם להילחם בקיני הדבורים. יחד הלכנו לדוג שני ילדים בני שבע שמונה. . העובדה שאחותו למדה בכיתתי תרמה לידידות בינינו שנמשכה מספר שנים באחד הימים נודע לנו כי אושיק עובר עם משפחתו להתגורר באחת המושבות בשרון. . בשבילנו הילדים היה זה מקום מעבר לסוף העולם. . כך נותקה מערכת היחסים שנמשכה מספר שנים. הימים תלפו כולנו התבגרנו . סיימנו לימודים ,שרתנו בצבא ואחרי כן עבודה נישואים ילדים וחיים חדשים שונים מהחיים שהכרנו בילדותנו.. מדי פעם היו עולים זכרונות הילדות ואז תהיתי מה עלה בגורלו של ידידי אושיק . במסגרת עבודתי כמנהל בנק נתבקשתי למלא לתקופת מה את מקומו של מנהל הבנק באותה עיירה שבה גר ידידי מהעבר. ואז ראיתי אותו . בחור מופנם וקרתני. נראה כפרי כמי שחי במקום שהזמן עמד בו מלכת לפני שלושים שנה.. קשה היה לזהות בו את הידיד הטוב שיחד בילינו את השנים הטובות של ילדותנו. הקליק שהיה בילדותנו נעלם . ישבנו שם שני אנשים זרים זה לזה ודומה היה שנפגשו באקראי. .. . גם האחות שלמדה איתי הופיעה מוזר היה לראות ולהשוות בין אותה בחורה פעלתנית שהייתה מרכז הכיתה לבין הדמות היושבת כאן מולי . האישה שישבה מולי הייתה כפרית חסרת ברק שהזמן נתן בה את אותותיו . המרחק בינינו היה כה גדול וחוסר התקשורת היה כה מעיק שחשבתי לעצמי שאולי נעצר כאן הזמן מלכת והאנשים חיים עדיין את תחילת המאה למרות שאנחנו נמצאים כבר במחצית השניה של המאה העשרים. האכזבה הייתה כה גדולה . תמיד חשבתי על המפגש הזה וכשהגיע היה כל כך מאכזב. לא יכולתי לזהות בהם את הדמויות מימי הילדות שהיו חקוקים בזכרוני .מוטב היה אילו נשאר הזיכרון של ימי ילדות כפי שהיה.מבלי שמומש. כשסיימתי את עבודתי באזור נוכחתי שהמפגש המאכזב מחק מזיכרוני פרק שלם של ילדות שצף ועלה מידי פעם בראשי..