הרפתקנות קלה

ידעתי כשהשמש הדרום מזרח תבקר במרפסת בייתי ואני עם כוס הקפה של הבוקר הרצון לכתוב ולשתף יגיע,,,,, מעל שנתיים עברו מאז,, האש דעכה והיתלקחה לסירוגין,,אך נותר שביב מלחמה שעדיין מהבהב ומתלקח בכל רגע כמעט,,, באופן מוזר אני לא מוותרת ,לא מרימה ידיים,,לא מאמינה בנסיגה,נוסף לכך שחוננתי בכושר היתבטאות לא רע,,, במלחמה כמו במלחמה אני נלחמת ,,, לפעמים נידמה שאנשים יצרו את מחלתם,, משנים צורה שונה ומשונה לא מודעים לסימפטום ולהשלכותיו,, תוהה איך באופן מוזר אני בכל זאת כאן??? כמו אדם עיוור שמשכלל את כישורי המישוש והשמיעה על חשבון הראייה הפכתי מומחית לרחשים ,,,,למתחזים ,,,לריבים ,,,הסתות וגם קריאות שימחה,,אך במשך הזמן חזרתי ותימללתי לעצמי ללא הפסק "הסובלנות היא חצי החוכמה " אדם הרי לא ניקלע אל בין חיצי אש בניגוד לרצונו,,,אני כאן מרצוני עוטפת עצמי בצינה חותכת מתוך אחריות מעורבת בהרפתקנות קלה,,, האמת לא הוגן לשאול האם אלוהים קיים והאם לא כועס כשנזכרים בו בעת צרה בלבד,,,, אבל די להיתלונן מגיע תור הדברים הטובים הזמן לא עומד מלכת ועשה את שלו עמידה איתנה משתלמת בסופו של דבר היכרתי חברים של אמת,, בד בבד הבנתי שמוטב להשאיר דברים כמו שהם ולא להעיר כלבים רדומים מרבצם,, היום הזה הגיע בלי משחקים,, בלי תעתועים.בלי למדוד ובלי לשקול,,ובכל זאת לא אכחיש מידי פעם עולים וגועים בליבי רחמים לאותם אומללים שהבינה מהם והלאה ,, כל בוקר ביושבי על המרפסת עם שמש דרום מזרח המחממת את ליבי לא שוכחת לשנן לעצמי ,, שהחיים האמתיים הם לא כאן בצאט מוטקה,,, אלה בין חברים ובעיקר בחברת בני המשפחה הקרובה והאוהבת,,,,,,,,,,,,,,,,,,,חני מור