מאגר הזכרונות שמצמיח סיפורים
המח הוא מאגר עשיר בזיכרונות. שתוייגו במשך שנות חיינו. הם עולים כאשר ארועים שונים משמשים קטליזטור להעלאת הזיכרון שקשור לארוע מתוך המאגר העשיר.השמור בתוכנו.. לא תמיד אנו מייחסים חשיבות לזיכרונות שמכילים סיפורים מרתקים על תקופה שחלפה ועל ארועים שעיצבו את דמותה של המדינה. מידי פעם אנו קוראים סיפורים מרתקים שנכתבו ע"י אנשים שהחליטו להעלות על הכתב את זיכרונותיהם. רבים הם גם הסיפורים שאבדו כאשר הזיכרונות אבדו עם מות האיש. הזיכרונות על חוויות ילדות וארועים. מסעירים שקרו כאן בארץ הפכו לרומנים רבים. תאורים על תקופה שבה חיו התושבים בארץ ברמת חיים הקרובה לזו של ימי הביניים. פרימוס, פתיליה ונפט הם הכלים ששימשו את הציבור לבישול.. . הידיעות על הארועים עברו מפה לאוזן. הטלויזיה טרם הומצאה והרדיו שידר חדשות שהגיעו רק לחלק מן הישוב. לא לכולם היה רדיו. ידיעה מרעישה סיפרה על איש עולם תחתון שניהל קרב יריות עם שוטרים והצליח להתחמק .השודד היה גיבור היום. היה זה ארוע יוצא דופן שקורה פעם ביובל ידיעה אחרת סיפרה על גבר שנרצח ביריית אקדח בתל אביב ליד עץ הג'ומס. היה זה רצח על רקע רומנטי. הידיעות על הארועים כאלו עברו מפה לאוזן. היו אלו ארועים מרעישים. לא בכל יום שומעים על רצח או שוד או קרב יריות עם המשטרה. היום כאשר מקרי הרצח הם ארועים יום יומיים וכמעט בכל יום מתבצע שוד וכאשר אמצעי התיקשורת מאפשרים לנו לדעת בכל שניה מה קורה בצלחת של אלו שיושבים בכל אתר על פני הגלובוס, היום רצח הוא לא ארוע מרעיש. גם מעשי שוד הם ארועים יום יומיים אנו לא מתרגשים מהם. שומעים באוזן אחת והם חולפים מהר עם הרוח. אולם אז ארועים שקרו והם היו מועטים נלעסו שוב ושוב כאילו דובר בפלאי תבל. ההורים שחששו מהסתבכות של ילדיהם דאגו שתימצא להם מסגרת חינוכית על מנת שלא יסתובבו ברחובות ולא יתחברו עם נוער חריג. מדובר במיוחד בחופש הגדול שנמשך חודשיים הזיכרון שלי הפעם מתיחס לשנה מסויימת שביליתי בחידר . היה זה בגיל 8..חשבתי שגם השנה ישלחו אותי לחדר עם המורי התימני אולם אימי הפתיעה אותי כאשר בישרה לי כי אבלה את החופש הגדול אצל דודתי ברשל"צ . מדובר בשנות הארבעים של המאה הקודמת. הדודה גרה באזור שהיה פרדסים וושדות ושטחים פתוחים שהאופק בשבילי היה קצה העולם. .. חשבתי על החיים המשוגעים שיהיו לי יחד עם בני דודים שהיו בגילי גיל 8 . אלא שלא כך חשבה הדודה. בבוקר העירו אותנו והודיעו שאנו הולכים למדרשיה כעין חדר אלא שהרבי כאן היה אשכנזי. ישבנו ליד שולחן ארוך והרבי העמיד בפנינו ספרי תלמוד וגמרא והחל לקרוא בו באופן שוטף כשהוא מפרש כל פסוק ופסוק.. . הראש שלי טרם הצליח לעכל את הניב התימני שבחדר עם המורי וכבר אני צריך לשמוע ולעכל ניב חדש הניב האשכנזי עם הניגון המסולסל.. קשה היה להיות ער כאשר הנושא לא היה מובן ולא מעניין וכניראה נרדמתי בישיבה. המכה שהרבי היכה על השולחן הקפיצה אותי בבהלה. הרבי המשיך בקריאה ובהסברים. זכרתי רק כמה ביטויים כמו בבא קמא ובבא מציעא והיפכא מסתברא.. הראש שלי היה נתון ליונים שטיילו על החלון . חיכיתי בכיליון עיניים להפסקת הצהריים והיא לא אחרה לבא. עם הישמע הצילצול נהרו כולם אל החצר לפגוש חברים. אני צעדתי לכוון דלת היציאה. מעליה נחו על הגג זוג יונים. . מבלי לחשוב פעמיים החלתי לטפס על הדלת בניסיון לטפס על הגג ולתפוס את היונים.. ואז הרגשתי שמישהו אוחז ומושך אותי למטה. היה זה הרבי . הוא לא צעק ולא הרים קולו. בשקט כמעט בלחש אמר לי ללכת הבייתה.. הדברים שנאמרו בשקט היו קשים יותר מהצלפת המורי התימני עם המוכוו'ט. . היה זה סוף הבילוי שלי בחידר האשכנזי. כך הפסדתי את בבא קמא ובבא מציאה ועד היום איני יודע למי שייכת המציאה כאשר הלכו שניים יחדיו......זה אומר שלי היא אני מצאתיה. וזה אומר..... ...........צריך לשאול את הרבי
Avi
תודה על הסיפור.