ניצולי שואה

ניצולי שואה ,,, כשבר כלי בפנים חתומות עלו איש אישה וילד על גרם מדרגות האוניה גוררים את שארית חייהם צער כאב וגעגוע שנותר מאחור עומדים להפליג לארץ לא נודעת עם הבטחה ל"ארץ זבת חלב ודבש" האמת שלרוב לא היה איכפת לאן העיקר להיתרחק מהזכרונות מההרס והחורבן רק לא להיות שם,,, אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד החלב לא זב דיו,,,,,,,,,,והדבש לא ניגר באמתחתו,,,,,, שנים קשות עברו על ניצולי השואה עד שבנו את ביתם והקימו משפחה חלקם הגדול היתנהל ביום יום כמתים מהלכים עם חלומות בלילות וסיוטים,, רובם ניפרד מהעולם בגיל יחסית צעיר ממחלות,, מצער,,,מכאב וגעגוע חלקם היזדקן וניזקק לסיוע ראשי המדינה שהבטיחו לא תמכו היו כאלה שלכיסם את התמורה לקחו ללא ניד עפעף כל דיון דחו,, היום נותרו בודדים שעבור פת לחם על תרופות מוותרים ,,זקנים וחולים באשפה נוברים ועדיין אין לאיש בארץ זבת חלב ודבש את מעט הרחמים ,,,,,,,,,,,,,,,,,,, ,,,,,,,,,,,,,,,לזכר הורי היקרים משה ומלכה רדמן ובני משפחתם ,,ולזכר מיליוני הניספים שלא נותר להם נצר לזכור להזיל דימעה ולהדליק עבורם נר ,, ת.נ.צ.ב.ה ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,חני מור (רדמן)
ננצור את כל הנספים בליבינו ולא נשכך