עצרת הזיכרון ברמה לזכר הנופלים
המשימה שהוטלה עליה הייתה מאתגרת וקשה לארגן ולנהל את ערב האזכרה להורי הנופלים מהחטיבה והיא בסך הכל ילדה שזה מכבר התגייסה והוצבא ביחידה משקי"ת חינוך צעירה שצריכה לעמוד בפני הורים שכולים הורים לחיילים שנפלו בקרבות שניהלה החטיבה. האזכרה לזכר הנופלים התקיימה ברמת הגולן היא עמדה שם בראש השולחן חיילת צעירה נפעמת מהארוע שאירגנה ועמדה להנחותו מאות ההורים השכולים הגיעו מכל קצווי הארץ הם ישבו ברחבה מכונסים בתוך עצמם מרגישים ביחד, כולם משפחה אחת משפחת השכול של הורים לחיילים שנפלו במלחמות ישראל. "הורים שכולים" כך היא פתחה את הארוע "התכנסנו כאן לכבד את זכר יקיריכם שנפלו על מזבח המדינה" קולה היה מהוסס קימעה אולם בהמשך הפך קולה ברור ובטוח הדברים שנגעו לפעילות הנופלים העבירו בה רטט היא חשה את כאבם של ההורים השכולים שהאזינו לדבריה. כולם גמאו בצמא את דברי הניחומים שהרעיפה עליהם. באותו רגע חשה החיילת -ילדה כי דבריה נגעו ללבם של ההורים פה ושם נראו אמהות ונשים מנגבות את הדמעות שזלגו מעיניהן. ההתרגשות אחזה בה אולם היא הכריחה עצמה להתגבר על עוצמת הרגשות הטכס תם. כולם התפזרו וחזרו לבתיהם. היא ישבה בחדרה מסכמת את הארוע שניהלה רגשותיה היו מעורבות. מחד הרגישה שעמדה במשימה ומאידך הרגישה שהארוע השאיר בה צלקת. לא קל לעמוד בפני מאות הורים שכולים. והיא ילדה יתומה צריכה לעמוד ולנחם אותם. באותו רגע החלו הדמעות לזלוג מעיניה כאן בחדר נתנה דרור לריגשותיה.