דם וחול שור מיוחם ופרה כנועה

בית המטבחיים שכן בלב השכונה. בצפון תל אביב של תחילת המאה העשרים. קומפלקס של מבנים ארוכים בשטח המשתרע על פני כמה מאות מטרים. מידי יום הגיעו משאיות ופרקו מטען של פרות המיועדות לשחיטה. הפרות הובלו אל מבנה מוארך שבאמצעיתו שוקת עם מים זורמים וערימות חציר שם היו שוהות מספר ימים לפני שהובלו לשחיטה. כילדים נהגנו להתגנב אל הפרות עם דלי ביד ולחלוב אותן. מלאכת החליבה לא הייתה קלה ודרשה מיומנות. .לא תמיד יצאנו עם דלי מלא חלב ולעיתים הייתה הפרה בועטת בדלי והיינו חוזרים הבייתה עם דלי ריק.לעיתים טעמנו גם בעיטה שהייתה מעיפה אותנו עם דלי החלב.. כילדים נהגנו גם לטפס על גדר האבן ולהשקיף על תהליך השחיטה.המראות היו קשים. העובדים היו עוקדים את רגליה של הפרה ומחברים אותן למתקן מחובר לשרשרת ומנוף שהפכו את הפרה כשרגליה באויר. לאחר מכן היה מגיע השוחט ותוך כדי שהוא מברך את תפילת השחיטה היה מעביר את החלף על צוארה של הפרה וזדם של דם היה פורץ מגרונה של הפרה המסכנה. לאחר מכן היו מגיעים צוות של עובדים כשלכל אחד מהם היה תפקיד בחיתוך ופשיטת העור. לבסוף היה מגיע הרופא הוטרינר שהיה בודק כי הפרה אינה נגועה במחלה. במקרה חיובי היה פוסל את הפרה ושולח אותה להשמדה. וכך התנהלה השחיטה מידי יום כשברקע נשמעים געיות וחרחורים של הפרות השחוטות. באחד המשלוחים הגיעו ג'מוסים. הפרים היו פראיים ונגחו בפרות המסכנות שנאלצו להתרחק מהם בבעטה. הגורל המר שחיכה לג'מוסים לא נטל מהם את האון והם התרוצצו בתוך המתחם תוך שהם מחפשים את הפרות הכנועות. רקיעות הרגליים הסבירו את נסיונות ההזדווגות של ז'מוס ועוד ג'מוס מה שהפך את המעשה לתזמורת של רקיעות רגליים. בין הג'מוסים היה פר שחור עב בשר שלא נתן מנוח לעדר הפרות . הוא התרוצץ מפרה לפרה בתאבון יוצא דופן.מידי פעם היה רוקע ברגליו כמי שמתכון לקרב גדול בזירה ,מזנק על הפרה התורנית..במשך שעות דהר ,ניגח ורקע ברגליו עד שהגיע תורו לשחיטה. ארבעת העובדים ניסו לעקוד את רגליו ללא הצלחה. . הם קראו לעזרתם של עוד 4 עובדים נוספים ויחד הצליחו לקשור את רגליו של הג'מוס . השוחט העביר את החלף על צוארו ופרץ דם פרץ מגרונו . הג'מוס החל לנפנף ברגליו והצליח להשתחרר מהחבל שהיה כרוך סביבו למרות שגרנוו שוסף הצליח להתרומם על רגליו ולפרוץ לחצר.כשהוא משאיר אחריו שובל ארוך של דם. ישבנו על הגדר קבוצת נערים. לא יכולנו לראות את כל תהליך השחיטה אולם השור הזועם שפרץ החוצה כשגרונו שסוע וזרם של דם פורץ מגרונו השאיר בנו רושם עז. דהירתו הזכירה לנו את התמונות שראינו בסרט דם וחול. שור זועם שפורץ קדימה לנגח את הטוראדור. כאן לא עמד טוראדור בדרכו של השור. מה שעמד בדרכו היה קיר אבן שעצר את דהירתו . השור הזועם נתקל בקיר נפל לריצפה ומת. השנים חלפו וצפון תל אביב עכשיו הוא מרכז הארץ. האזור שינה פניו ואיתו נעלם המבנה שדרכו זרמו מליוני פרות לשחיטה. . רבים מהילדים שראו את המראות המזויעים של תהליך השחיטה בודאי הפכו לצמחונים. . התאור הטוב ביותר לא יצליח להעביר את המראה האמיתי של השחיטה. לא פלא שמספר מדינות חוקקו חוק האוסר שחיטה יהודית ומוסלמית. הטענות היו שצריך להמם את הפרות לפני השחיטה. לכך התנגדו היהודים והמוסלמים בטענה שלפי ההלכה הפרות צריכות להיות בהכרה לפני השחיטה. ח.ח.ח..שירגישו את החלף שעובר מעל צוארן.!