האם הייתה זו יד הגורל שקבעה את התסריט

י הצליפות של הליגיון הערבי על השכונה בית ישראל החדשה בירושלים הכריחו את יושבי הבית להסתופף רחוק מחלונות הבית. . שלוש משפחות הצתופפו בדירה הקטנה שבקושי יכלה להכיל אותם. לא אחת קרה שצלף ירה לתוך חלון הבית מנסה לפגוע באחד מיושביו . הילדים פחדו מקולות הירי ומרעש הפגזים שנחתו על העיר ונצמדו בחוזקה אל הוריהם. . המצב נעשה גרוע מיום ליום והאוכל הלך ואזל. הילדים הבוגרים נהגו לצאת מידי פעם אל השדות הנטושים ,בעת שהוכרזה הפוגה , בנסיון לקטוף ירק מאכל שצמח פרא. היה בכך סיכון אולם המצב חייב להשיג משהוא אכיל. . ההנחיות שקיבלו מהאם היו לחפש עלי חובזה. . החובזה שצמחה פרא שימשה להכנת ממולאים באורז כתחליף לעלי גפן ממולאים. החובזה צמחה פרא וכיסתה שטח נירחב בשדה הנטוש. כך יכלה הסבתא שהייתה בעלת הדירה , לכלכל את 16 הנפשות שחיו בדירתה.. כאשר הוכרזה הפוגה החליטו אנשי הבית לעקור מהמקום ולעבור לבית נטוש רחוק מעמדות הליגיון. . קשה היה להסתגל למקום החדש .היה זה בית שניטש ע"י האזרחים הערבים שגרו בו. הוא היה מוגן מצליפות אולם לא מהפגזים שנחתו מידי פעם בסביבה.. מים ואוכל קיבלו במשורה לאחר עמידה בתור ארוך שניצב ליד המשאית שהגיעה בשיירה האחרונה וחילקה לחם ומים לתושבים הרעבים שהיו במצור. . הבשורה המשמחת הגיעה כאשר האב הודיע כי המפעל הממשלתי שהוא עובד בו ידאג להעביר את המשפחה לתל אביב . לא מכבר נפתח כביש חדש "דרך בורמה". בכביש זה הועברה המשפחה יחד עם משפחות נוספות של עובדים. הם שוכנו בבית נטוש של ערבים ביפו . הבית היה רחב ידיים עם עמודי שיש . הוא נחשב לארמון לעומת הבית הנטוש שהתגוררו בו לאחר שברחו מדירתם. כאן גדלה מי שעתידה הייתה להיות חברתי לחיים. . האם מישהוא למעלה יצר את התסריט שאמור להפגיש שתי דמויות משני עולמות שונים? .. אפשר לקרוא לתסריט בשם מעניין " כיצד גורלות נפגשים" הארועים הגורליים הובילו אותה מירושלים מקום לידתה שם גדלה ושם ראו הוריה את עתידם אל העיר תל אביב יפו. . במקום אחר בצפון הרחוק של תלאביב גדל הנער שהגורל עתיד היה להפגיש ביניהם. . לימודים, גיוס , מלחמת העצמאות וסיום השרות. ונסיון הפיקוד להשפיע על הנער ,עכשיו בן 18.5 לחתום שנה בקבע בדרגת סרן. . הסרוב העיקש שלא הייתה לו סיבה הגיונית .. הניסיון להתקבל כעובד במוסד בנקאי גדול שקשה להסביר אותו אלא אם נייחס אותו לגורל. ישבתי מול המראיין שהורה לי להדפיס מכתב . בקושי שלח מבט לעברי. לאחר שסיימתי הורה לי להניח את המכתב על שולחנו והודיע שאקבל תשובה. האם למישהוא יש ספק שתשובה זו אומרת "מה יש לך לחפש פה". נער בן 18.5 עם חולצה פתוחה ושרשרת זהב עם מגן דוד תלויה על צוארו בניגוד לעובדים המעונבים שעבדו במוסד. ידי הייתה מונחת על ידית הדלת ליציאה כאשר שמעתי אותו שואל, אולי בניסיון להקניט , "ולצבא אתה לא הולך בחורציק? ". עניתי ששרתתי בצבא שרות מלא. . ראיתי פליאה בעניו. הייתי רק בן 18.5 עם פני ילד. הוא ביקש לראות פנקס שחרור וראה גם תעודה המאשרת כי שרתתי ביחידת הנחיתה של חיל הים. ראיתי את המחשבות רצות במוחו. היחס השתנה מקצה לקצה. ואז הוא זרק לעברי "האם אתה רוצה להתחיל לעבוד החל ממחר בבוקר? ". חה.. אם זה לא גורל אז מה כבר אפשר לכנות גורל. המוסד היה המקום שבו ניפגשנו . שתי דמויות משני עולמות שונים שהגורל קבע את המפגש ביניהם . . היא עקב מעבר המפעל בו עבד אביה מירושלים לת"א. הוא בגלל שאלה ששאל המראיין ושכוונתה הייתה להקניט ובגינה שינה את החלטתו והתקבלתי למוסד שהיה היעד לפגישתנו. גורלות נפגשים