סוד המחצלת התמימה

המחצלת הייתה רהיט בייתי. היא שימשה לפריסה על הריצפה על מנת להניח עליה בלילה את המצעים לשינה.. בבתים עם משפחות מרובות ילדים לא היה מקום למיטות לכל בני המשפחה. לקראת לילה פרסו על המחצלת את המזרונים שהיו מרוכזים ביום בערימה אחת והחדר הפך למיטה אחת גדולה . כך נהגו רוב המשפחות מרובות הילדים . . כך נהגו גם המארחים בארועים משמחים כאשר האורחים הגיעו מכל קצווי הארץ.. התחבורה הייתה דלילה באותם ימים של תחילת המאה העשרים. היה ברור למזמינים ולמוזמנים כי הגעתם לארוע תחייב אותם לשהות ללינת לילה אצל המארחים .כך גם יכלו לבלות בחוג המשפחה עד לשעות המאוחרות של הלילה. למחצלת שאני מדבר עליה יש סיפור עלילה מעניין. . המחצלת של סבתא מתילדה. היא הייתה מונחת ביום מחצלת תמימה מגולגלת נישענת על הקיר ברחבה שבכניסה לחדר השינה מוכנה לפריסה בשעות הלילה על מנת לפרוס עליה את המזרונים ולהשכיב את שמונת הילדים לשינת לילה.. היה זה בית מיוחד שבנוי על צלע הר. המבנה היה כעין בריכה עגולה שנחפרה לעומק האדמה. היחוד שלה היה הפטיו במרכז המבנה ומסביבו החדרים . המבנה היה בן שתי קומות ומעליו נבנה בית כנסת .. הסיפור שלנו מתיחס לתקופה שבה עדיין שלט כאן השלטון העותומני. מידי פעם נקטו התורכים ביד קשה נגד היהודים. הוטלו מיסים כבדים למימון המלחמה שפרצה בשנת 1914. כמו כן החלו בגיוס צעירים יהודים לצבא העותומני. . חיילים תורכים הסתובבו בין הבתים עם רשימות מפורטות וגררו את הצעירים למחנה הגיוס. . האח הצעיר של סבא יעקב היה ברשימה של החיילים התורכים שבאו לאסוף אותו. . השמועה על הגיוס עברה מפה לפה וכך נודע לסבא יעקב כי התורכים קרבים ועוד מעט יבואו לעצור את שמואל. בהברקה ריגעית החליטה סבתא מתילדה להחביא את שמואל בתוך המחצלת המגולגלת שעמדה תמימה וגלויה בפטיו.. ואז הגיעו החיילים התורכים פורצים לדירה ומחפשים בכל החדרים ובכל הפינות. אולם לא עלה בדעתם כי ממש לידם מסתתר שמואל במחצלת תמימה שניצבת לידם.. ההתנכלויות של השילטון העותומני ליהודים הביאו את המשפחה להחלטה לעזוב את חיפה ולעבור להתגורר בירושלים. הזמינו דליג'נס , מרכבה רתומה לסוסים והצטרפו לשיירת סוחרים ערבים שברחו גם כן מאימת השילטון העתומני. . הדרך לא הייתה קלה. הדרכים לא היו סלולים והיה ברור כי הנסיעה תארך שעות רבות. היה גם חשש מתקיפת שודדים שנהגו לפשוט על השיירות ולשדוד את כספם הנסיעה לא הייתה קלה וגם השודדים לא פסחו עליהם אולם זה כבר סיפור אחר