לאחד הזה זה משנה

סיפור מדהים שכתבה עמית נכדתי על פי סיפור ששמעה בבית הספר.. הסיפור מיוחד במינו בזכות משפט אחד מעניין שמהוה את הכותרת הראשית לסיפור::..
.".לאחד הזה זה משנה"

סיפור השלכת כוכבים למים
"שעות שאני הולך לי בים כל יום , שעות על גבי שעות של שקט .לעומת זאת רעש ההתפתחות של הגלים , ברגע שהם יוצרים נשמות חדשות , בתוכם יש עולם חדש . כל יום אני רואה את העולם הזה מנקודת המבט הדומה והמוכרת שלי , בחיים לא חשבתי שמשהו כזה יקרה לי בגלל דמות כזו צעירה. שנקודת המבט שלי תשתנה ". ב20 לנובמבר בשעה חמש שלושים ושלוש בדיוק , יצאתי מהבית לטיול היומי שלי בים כדי להתחיל לכתוב את הטור שלי לעיתון המקומי , כמו בכל בוקר . אני הולך חצי שעה לצד החוף , צופה בכוכבי הים ובקונכיות שמפירות את השלווה של החול הרטוב , שעומד כשצורתו מסודרת , כאילו מלאכים קמו בבוקר וסידרו גרגר גרגר רק בשבילי . מפני שהם ידעו שאהיה פה . הסדר של החול והגלים המתנפצים עליו נשבר ברגע , כשאני מבחין בדמות רוקדת על החוף , מתנוענעת בתנועות מעגליות מטורפות שסוחפות אותי לעולם אחר . אני מתעמק בתנועות הדמות , ומקבל השראה לכתיבת הטור שלי , לכן אני מתחיל לרוץ לעבר הדמות . כשאני מתקרב אני מבין שהדמות איננה גבר , אלא אישה . האישה בעלת השיער הארוך ממשיכה בתנועותיה . זה לא ריקוד . בכל פעם שהיא מתקרבת לחוף היא אוספת בידה כוכב ים אחד , ומשליכה אותו לעבר בים . וכך חלילה . האישה המיסתורית מסקרנת אותי אני מחליט להתעניין במעשיה. "סליחה גברתי ? מה את עושה ? " האישה בוהה בי בעיניים הכחולות שלה , שגורמות לה להראות כאילו היא שייכת לים הגדול הזה . אלה . "אינך רואה מה אני עושה ? אני משליכה את כוכבי הים לתוך הגלים . לבית שלהם , רק במקום הזה הם יוכלו להנצל מהמוות ." דממה שררה דקות אחדות לפני שיכולתי לענות לה , צחקקתי : "אבל אינך רואה את ? יש מאות אלפי כוכבי ים רק על החוף הזה , חוששני שברחבי העולם ישנם יותר ממה שאת יכולה לדמיין . " האישה הסתכלה עלי בתדהמה . ואז חזרה על הפעולה המוכרת . זרקה עד כוכב בודד לים . לאחר שסיימה , מחתה זיעה ממצחה והצביעה על האוקיינוס שהיה נדמה שהצביע בחזרה אל האישה המיסתורית וענתה לי . "לאחד הזה .. לאחד הזה , זה משנה . " התשובה של האישה הצחיקה אותי והדהימה אותי באותה המידה . נשארתי חסר יכולת להביע את עצמי באותו הבוקר . לדבר , או לכתוב . בבוקר הזה ישבתי שעה תמימה , ואחר מכן שעתיים ולא הצלחתי לכתוב את הטור שלי .לפרנס את עצמי . הייתי כבול בין מחשבותי על האישה המדהימה , היא הייתה נוכחת בכל השירים שכתבתי באותו הבוקר ובסיפורים שלי . אלו שצפו לי בראש . יום לאחר מכן קמתי באותה השעה ויצאתי שוב לחוף . הראש שלי סטה מן המחשבות הרגילות שלי על הטור שלי בעיתון ועל המשכורת . חשבתי רק על האישה . חיפשתי אותה , ולאחר שראיתי את אותה הדמות המוכרת רצתי לעברה , ובלי שום מילים , בלי להוציא הגה , הרמתי כוכב ים יחיד . והשלכתי אותו לעבר המים שהתנפצו על החוף כהרגלם .מלמלתי ... "לכוכב הזה , לכוכב הזה . זה משנה" . בבוקר הזה לא כתבתי את הטור שלי . לא עשיתי מטלות . רק זרקתי כוכבי ים לתוך האוקיינוס הענק . בלי לדבר יותר . רק בסוף היום , כאשר האישה עמדה ללכת , היא הפנתה את מבטה אלי , וחייכה . חייכתי בחזרה בקושי , והסתנוורתי . ציפיתי לחזור לשם ביום הבא לשאול לשמה . וכך אכן קרה , עבר עוד יום , ושוב הייתי באותו מקום ואותו הזמן עם האישה ההיא , זורק כוכבי ים . אך לא שאלתי לשמה . יום יום הגעתי לאותו החוף , נשאר עם האישה לבלות את הבוקר בזריקות כוכבי ים . יום יום מבטיח לעצמי שאשאל את שמה למחרת , שלפחות אנהל איתה שיחת חולין קטנה . אך משום מה אף פעם לא עשיתי זאת . בנוסף , התפטרתי מהוצאת העיתון , משהו בלתי מוסבר נתן לי מוטיבציה לעשות זאת . לאחר חודש ימים , הגעתי כהרגלי לים בבוקר , באותה השעה . ולא מצאתי את האישה . חיפשתי נואשות, ורק כעבור 3 שעות השלמתי עם זה . היא לא תחזור לפה יותר . האישה חסרת השם נעלמה . החלטתי להמשיך לזרוק את הכוכבים לתוך המים . שוב לראות את המים משפריצים לעבר השמים , מתערבבים . מאז , כל יום אני הולך לאוקיינוס . המקום שפעם נתן לי השראה לפרנסה שלי , למשכורת . עכשיו אני הולך למקום הזה בשביל ההשראה לחיים טובים יותר . ובכל יום ,לאחר 5 שעות של השלכת כוכבים למים , אני יושב וכותב שירים . ובכל יום אותה האישה מתרוצצת לי במוח . בשירים . בסיפורים שאני כותב , ואותו משפט חרוט לי בראש , ולא יורד . "לאחד הזה .. לאחד הזה , זה משנה