זמן-עת-פנאי-שהות.....

מוזר עד מבלבל לחשוב עכשיו בגיל שבעים איך אז לפני שנים אפילו לא העלתי על דעתי שיש משהו ששמו זמן. רצתי,עבדתי, חייתי עימו ומאולם לא עצרתי לשאול אותו: אי זמן, מה איתך, אתה איתי או חי עם עצמך בתוך השהות שלך לידי.והנה התהפך הגלגל דבר שלא פללתי שיקרה וקרה, אותו הזמן של אז שבו שום דבר לא השתנה כשהדקות ממשיכות להיות תלויות על קצה מחוגי השעון, לפתע הן עוטפות אותי מכל צד ואני חסר שיבוי משקל בגללן, כאילו מתנקמות בי עכשיו בשל העבר שלא שמתי עליהן דאם, לפעמים משעגות אותי גם השניות שחולפות במחזור הזמן מביטות עלי ומחיכות בקונדסות כאומרות: זוכר איך אז לא שמת לב אלינו, עכשיו תאוכל מה שבישלת, ואני כלל לא יודע לבשל חוץ מגרגירי חומוס, עדשים, ואורז מלא. מי שקורא מה שכתוב כאן בטח שואל, מה רוצה הדפוק הזה מהזמן ולמה פתאום נזכר רק עתה עליו? אז באמת שאיני מבקש לא מהקורא ולא מהזמן דבר, רק שיעזוב אותי קצת לבד, שיתרחק מימני, שילך לבקר אצל השכן, זה הכל.