זיכרונות מעזה בטרם הפכה לקן צרעות

הארועים האחרונים שקרו בסיני והמעורבות של הטרור העולמי ששואב עוצמה ממרכז הטרור בעזה מחזיר אותנו שנים לאחור , אל הימים שעזה הייתה עיר שקטה שכוחות צה"ל שלטו בה. כולנו זוכרים את הפשיטה לתוך מחנות הפליטים בעזה בפיקודו של אריק שרון שעשה שם סדר והראה לעזתים מי שולט באזור.. עזה עברה תהפוכות שונות ובסופו של דבר הפכה לקן צרעות ,שלוחה של אירן ואל קעידה. ששולחת את חיציה גם לכיוון סיני עזה העיר מעוררת בנו רגשות מעורבים . עיר שהפכה למתחם טרור נפיץ שמאיים על דרום הארץ. אני זוכר את עזה האחרת. עזה של שנת 48 ,עזה של שנת 56 ועזה של שנת 67 . שלושה ארועים שהשאירו בי את רישומם . הארוע הראשון קרה בשנת 1948. שרתתי ביחידה מיוחדת של חיל הים שאומנה לחדור דרך הים מעבר לקווי האויב ולבצע פעולות חבלה. . לפעולה הראשןנה נדרשו 12 מתנדבים צעדתי קדימה אולם למגינת לבי היו 14 מתנדבים. קצין המבצעים שהגיע במיוחד מאזור הקרבות מלטרון לא הכיר את האנשים והיה צריך לנפות 2 מבין המתנדבים. . פני הילד שטרם מלאו לו 17 משכו את תשומת לבו של מפקד הפעולה . הוא שלח אלי מבט חודר ולבסוף הפליט "שני צעדים אחורה ילד". נעלבתי עד עמקי נשמתי. היה ברור לי שאני מיומן ויכול למלא את המשימה על הצד הטוב ביותר. . הפעולה בוצעה בשעת לילה מאוחרת כאשר אוניה הובילה את היחידה למקום מסוים בים ומשם שייטו עם סירות גומי עם מנוע חיצוני שהוביל אותם אל החוף. . אחרי ריצה של כמה ק"מ הגיעו אל פסי הרכבת, הניחו את המטענים וחזרו אל האניה ומשם חזרה אל הבסיס. למחרת נודע כי רכבת שהובילה חיילים מצריים ותחמושת לחזית הדרות עלתה על המטענים ונגרמו לאוייב נפגעים רבים. הארוכע השני קרה ב1956 . בשרות מילואים. כעת אני מוצב על אנית מלחמה ויחד עם שתי משחתות צרפתיות יוצאים להפגיז את עזה , הפגזת ריכוך לפני שכוחות צה"ל יפרצו אליה ממבואותיה המזרחיים. . ראשונה נכנסה משחתת צרפתית והטילה טונות של פצצות על העיר. אחריה נכנסה המשחתת הצרפתית השניה שהמשיכה בירי. ועכשיו הגיע תורנו להיכנס למצב ירי ואז התקבלה הוראה להפסיק אש מאחר וכוחותינו פרצו כבר לתוך עזה והיה חשש שנפגע בהם . חה..כמה הצטערנו שלא זכינו להכות בהם אולם מאוחר יותר כאשר נודע לי כי אחי שהיה בטנק הפיקוד נפצע כאשר פגז פגע בהם והרג את כל צוות הפיקוד והוא איבד עיין. חשבתי לעצמי. מה הייתי חושב אילו היינו יורים לתוך עזה . הייתי תמיד תוהה אם זה לא היה הפגז שיריתי שפגע בו. הארוע השלישי קרה ב1967 .עכשיו אני משרת בתעלת סואץ בלגונה שליד נמל פורט תאופיק בתפקיד מפקד סירת זודיאק... על מנת להגיע לתעלה צריך להתחילאת המסע בעזה ושם לנסות לתפוס טרמפ. הסתובבתי עם העוזי כשהוא תלוי על הכתף . הנשק דרוך והניצרה משוחררת.. המבט העויין ששלחו אלינו לא השאיר ספק. שהם שונאים אותנו.. החלטתי להיכנס לעיר. רציתי לראות כיצד הם חיים שם . אפשר היה לזהות את העוני שביצבץ מכל מקום.. יתכן והם תלו בנו את הגורם למצבם הקשה . בכל אופן היה ברור לי שאני צריך להיזהר והאצבע שלי הייתה מונחת תמיד על ההדק.. למזלי לא הייתי צריך לשהות שם יותר משעתיים. הג'יפ עם קצין חיל האויר שעצר לידי הודיע שהוא מגיע לנקודה מסויימת במידבר שרחוקה רק כ-50 ק"מ מפורט טאופיק היעד שאליו הייתי צריך להגיע.. אילו הייתי יודע על הארועים שקרו לי לאחר מכן במדבר, הייתי מוותר על הטרמפ. . קשה להעריך את תנאי המדבר בלילה קר וחשוך אולם זה כבר סיפור אחר . זו עזה שזכורה לי בטרם הפכה לקן צרעות