פרשת האזינו ויום הכיפורים

בס"ד
שבת תשובה
השבת שבין ראש השנה ליום כיפור נקראת "שבת שובה", על שם המילה הראשונה בהפטרה המיוחדת שקוראים בשבת זו, המתחילה כך: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעווניך" (הושע י"ד, ב). שבת זו נקראת גם "שבת תשובה", ובה הרב נוהג לדרוש בפני הציבור בענייני תשובה לקראת יום הכיפורים.
שירת האזינו
פרשת האזינו הינה הפרשה האחת לפני האחרונה בתורה. הפרשה ממשיכה את רצף הפרשיות שלקראת סיום התורה, שבהן מסופר על ההכנות לקראת פטירתו של משה רבנו. את רוב פרשת האזינו תופסת שירת האזינו, העתידה, כפי שנאמר למשה בפרשה הקודמת, להיות עדות לעם ישראל לקראת הקורות אותם בדורות הבאים. השירה מתארת את המחזור ההיסטורי העתידי של עם ישראל: הכניסה לארץ ישראל ונחלתה והחטאים אשר יעשה עם ישראל בארץ ישראל שבעקבותיהם יבואו גלות לישראל וצרות רבות. אחר כך תבוא הגאולה, ואז ישיב ה' את עם ישראל חזרה אל הארץ המובטחת וינקום באויבים שעשו צרות רבות לישראל. לאחר השירה מתואר כיצד קורא משה את השירה לבני ישראל ומתרה בהם פעם נוספת להקפיד לקיים את התורה.
עליית משה רבנו להר נבו
משה רבנו ואהרון הכהן אחיו חטאו במסעי בני-ישראל במדבר בחטא "מי מריבה", כאשר הכו בסלע ולא דיברו אליו כפי שציוה הקב"ה. בעקבות כך אין הקב"ה מתיר להם להיכנס לארץ ישראל, ומותם יהיה במדבר. לכן בסיומה של פרשתנו מצווה האל את משה לעלות להר העברים, הוא הר נבו, ולהשקיף על ארץ ישראל. משה מקיים את הציווי, עולה על ההר ומביט אל הארץ המובטחת שכה רצה להיכנס אליה - "מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא". בפרשה הבאה, "וזאת הברכה", שבה מסתיימת התורה, ימות משה רבנו על הר נבו, ועם ישראל יתחיל תקופה חדשה תחת מנהיגותו של יהושע בן-נון, שיכניס את העם לארץ המובטחת.
יום הכיפורים
ביום שני יחול יום הכיפורים, יום הסליחה והכפרה, אשר הינו היום הקדוש ביותר ביהדות. יום זה חל בעשרה בתשרי, והוא הצום היחיד שציוויו מהתורה. עקב כך הוא גם צום הציבור היחיד שדוחה את מצוות עונג שבת. על פי חכמינו, לאחר חטא העגל עלה משה רבנו להר סיני ושהה שם 40 יום, שהחלו מראש חודש אלול והסתיימו ביום הכיפורים, ואז נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל, ומשה ירד מסיני עם הלוחות השניים. ועל כן יום זה ראוי ביותר לכל הדורות לתשובה ולכפרה.
עיצומו של יום מכפר
ליום הכיפורים שני פנים: מצד אחד - זהו יום של חרדה ופחד מגזר הדין ומהצד האחר - זהו יום של תקווה והבטחה לסליחה ולמחילה: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם" (ספר ויקרא פרק ט"ז פסוק ל'). ביום הכיפורים על כל אדם לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה, אך זהו גם "עיצומו של יום מכפר", זאת אומרת שביום זה ישנה אווירה רוחנית מיוחדת שמכוחה לטהר את האדם ברמה מסוימת. יחד עם זאת, אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו, אלא אם כן ביקש את מחילת חברו.
צום שהוא חג?
בשונה מצומות אחרים ביהדות (כדוגמת תשעה באב), אשר בהם הצום הוא ביטוי לאבלות, יום הכיפורים נחשב כיום חג, כיוון שביום זה ה' מכפר על חטאי עם ישראל. ביום הכיפורים מטרת הצום אינה לגרום סבל לאדם, אלא לשחרר אותו ממגבלות הגוף, ובכך לעשות אותו דומה למלאכים שאין להם צרכים גופניים, כדי שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית של היום. הבדל זה בין הצומות מקבל ביטוי בהלכות הסעודה המפסקת: בערב תשעה באב נאסר, על פי חז"ל, לאכול בסעודה יותר מתבשיל אחד, נאסרה אכילת בשר ונאסרה שתיית יין. לעומת זאת, על ערב יום הכיפורים דרשו חז"ל: "כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי". כלומר, עריכת סעודה טובה ודשנה בערב יום הכיפורים משולה לצום של שני ימים: יום הכיפורים עצמו וערב יום הכיפורים. שיהיה לכולנו צום קל מועיל ושיתקבלו תפילותינו.