פרשת השבוע - אמור

בס"ד
קדושת הכוהנים
פרשת אמור פותחת בתיאור קדושתם המיוחדת של בני משפחת אהרון הכהן. משפחת הכוהנים הינה חלק משבט לוי, ויחדיו הם ממלאים את עבודת הקודש בבית המקדש. הרצון הראשוני של ה' היה שכל הבכורים של עם ישראל יעבדו בבית המקדש ולא יהיה שבט מסוים שיהיה היחיד אשר יעבוד בקודש. אלא שבעקבות חטא העגל, שבו רבים מבני ישראל עבדו את העגל, קבע ה' שרק שבט לוי, אשר ממנו אף אחד לא חטא, יהיה היחיד אשר יעבוד בבית המקדש. בעקבות כך, ישנן הגדרות רבות של קדושה החלות על הכוהנים,מהן: איסור להיטמא למתים ואיסור להתחתן עם נשים גרושות. בבית העלמין ישנם מקומות מסוימים שבהם על פי ההלכה הם יכולים ללכת, כי שם אינם מיטמאים למתים.
ספירת העומר
פרשת השבוע סוקרת את כל חגי ישראל ואת המצוות המיוחדות להם. כחלק מסקירה זו מובאת מצוות ספירת העומר, המתחילה מצאת היום הראשון של חג הפסח ועד חג השבועות. מטרת ספירה זו לציין את הימים שבין יציאת מצרים לקבלת התורה בחג השבועות. טבעו של עולם הוא שכאשר אנו מחכים ומצפים לדבר כלשהו, אנו סופרים לאחור כדי לבדוק בכל יום כמה ימים עוד נותרו. אם כן, מדוע בספירת העומר אנו מחויבים לספור קדימה, לחשב את הימים שעברו ולא את הימים שנותרו? מסבירים חכמינו שלימים אלה שבין פסח לשבועות ישנה מעלה מיוחדת: בחג הפסח יצאנו לחירות מעבדות מצרים. חירות זו הייתה גופנית-פיזית. לא עוד עבדים במצרים אלא עם חופשי אדון לעצמו, ואילו בחג השבועות - שבו קיבלנו את התורה - יצאנו לחירות נפשית. לא עוד עובדי אלילים ופסלים, אלא עובדי ה'. תהליך מורכב זה של יציאה מעבדות לחירות, הן בגוף והן בנפש, לוקח זמן רב. אנו רואים גם בדורנו אנשים רבים המספרים על הקושי הרב, הנפשי והפסיכולוגי, לצאת מהמחנות והגטאות אל החירות. כל יום שעובר הוא משמעותי ביותר בתהליך זה, ובכל יום ויום עלינו לציין את הדרך שעשינו עד הנה, ולכן עלינו לספור קדימה ולא אחורה, כיוון שאנו צריכים לציין את ההתקדמות שבכל יום ויום, ולא רק את המטרה.