פרשת השבוע - במדבר

בס"ד
המדבר - הכנה לארץ ישראל
ספר במדבר בכללותו מתאר את אשר אירע לבני-ישראל במדבר סיני - 40 שנות שהייה במדבר מצטופפות לתוך ספר אחד מתוך חמת חומשי התורה. הפרשות הראשונות עוסקות בהקמת מחנה ישראל במדבר ובהכנות לנסיעה מהר סיני לארץ ישראל. בפרשה זו מסופר על המפקד שעשה משה כדי ליצור צבא ישראלי בפעם הראשונה בהיסטוריה, וכן על סדר המחנה המסודר על פי שנים עשר השבטים. כמו כן מתוארים תפקידיהם של בני שבט לוי אשר משרתים במשכן.
חשיבות הגיוס לצבא
בפרשה מסופר על מפקד האוכלוסין שעשה משה בעם ישראל לגברים מגיל 20 שנה ומעלה, שזהו הגיל אשר בו ראוי האדם לשרת בצבא. לכאורה נראה מוזר מדוע צריך עם ישראל להתגייס לצבא. הרי בתקופת המדבר היו לבני ישראל נסים רבים: הם אכלו מן שירד מהשמים, בגדיהם לא בלו ואף נעליהם גדלו יחד עימם ושרדו 40 שנה. אם כן, מדוע צריכים לארגן צבא? וכי ה' לא יכול להילחם בעבורם בעזרת נסים ומופתים, ללא כל נשק? אלא שהתורה באה להדגיש לנו את חשיבות פועלו של האדם - אין זה מספיק להתפלל לה' ולבקש נסים ומופתים, אלא יש צורך גם לפעול ולעשות בכדי לקדם את הדבר. מובן שצריכים להתפלל ולבקש הצלחה במלחמות, אך יחד עם זאת עלינו לפעול בעולם שלנו בצורה קונבנציונלית כפי שעם בריא פועל, ורק כך, בשילוב זה של תפילה מחד ומעשה מאידך ? עם ישראל יצליח במלחמותיו.
אחידות מול אחדות
לאחר המפקד מתואר סדר המחנה בהפסקות שבין מסע למסע: במרכז נמצא המשכן, סביבו - הכוהנים והלויים, וסביבם שאר עם ישראל, שלשה שבטים בכל אחד מארבעת צדי המחנה. בסידור זה של השבטים מודגשת חשיבות השבטיות: כל שבט מקבל דגל מיוחד משלו ומקום מיוחד שבו הוא נמצא בהיערכות של בני ישראל במדבר. הכתוב מדקדק במספרם של האנשים בכל שבט ושבט ומדגיש את החשיבות של הבדלת השבטים זה מזה: "למשפחתם לבית אבותם". לכאורה, דבר זה נראה לנו פרימיטיבי ומיושן, להתגודד לשבטים עם דגל מיוחד וסממנים חיצוניים מוחצנים. אך אין הדבר כך. התורה מדגישה כי לכל שבט יש הרעיון והמסר שאותם הוא בא להבליט. התורה מתנגדת לאחידות בתוך עם ישראל - אין רצון שכולם יחשבו אותו הדבר ויאמרו אותו הדבר. הרצון של התורה הוא דווקא לשמור על ייחודה של כל קבוצה, אך יחד עם זאת לשמור גם על האחדות בעם. בדרך זו כל שבט יפרה את זולתו בגוון המיוחד שלו וכך יופיעו בעם ישראל כל הגוונים.
תפקידו של שבט לוי
שבט לוי הינו השבט היחיד אשר לא השתתף בחטא העגל לפני קבלת התורה במעמד הר סיני. בעקבות כך הוא נבחר לעבוד את עבודת הקודש בבית המקדש במקום הבכורים של עם ישראל, אשר היו ראויים לכך מלכתחילה. בפרשה מתוארת עבודת הלויים בתקופת המדבר: הם שימשו כשומרי המשכן וכסבלים והיו שומרים פן יקרב איש זר אל המשכן. בנוסף הוטל עליהם לסחוב את כלי המשכן ואת המשכן עצמו. חובות אלו של הלוויים השתנו במשך הדורות, ולאחר כניסת עם ישראל לארץ ובניית בית המקדש הלויים הפכו לשומרי המקדש, לסייעים לכוהנים, למשוררים ולמורי הוראה לעם. כיוון ששבט לוי עוסק במקדש ומנוקה מכל עבודה אחרת, הוא השבט היחיד שלא זכה לקבל חלק ונחלה בארץ ישראל. כחלופה לנחלה קיבל השבט 48 ערים שהיו מפוזרות בכל רחבי הארץ. מכל חובות הלויים, נשאר כיום (לאחר חורבן בית המקדש) כסמל וכזיכרון להיותם הלויים המשרתים בבית המקדש - רק נטילת ידי הכוהנים לפני ברכת כוהנים בתפילת שחרית ובמוסף.