פרשת השבוע - בראשית

בס"ד
ולהתחיל מבראשית
השבת, לאחר שסיימנו את הסבב השנתי של הקריאה בתורה בשמחת תורה, אנו מתחילים סבב נוסף של פרשיות התורה, ומתחילים מבראשית. פרשת בראשית היא הפרשה הראשונה בספר בראשית ובתורה כולה. היא עוסקת בתולדות העולם והאנושות לפני תחילת האירועים שכוננו את עם ישראל ומתארת לנו את אשר אירע בראשיתו של העולם: בריאת העולם, האדם הראשון וחטאו, מעשי בניו והשחיתות המוסרית אשר אירעה בדורות שאחריו.
בריאת העולם - יש מאין
ישנן תיאוריות מדעיות שונות לגבי האופן בו נברא העולם. יש הטוענים כי העולם היה קיים מאז ומעולם. מולם יש הטוענים כי העולם נברא על ידי מפץ גדול, אשר גרם ליצירת כדור הארץ והאנושות. בפתיחת פרשתנו, במילים הראשונות של התורה: "בראשית ברא", אנו רואים כי יש ראשית והתחלה לעולם, וכי הוא לא היה קיים מאז ומעולם, אלא נברא "יש מאין". בנוסף אנו לומדים כי העולם הזה נברא באופן מכוון על ידי בורא, ולא במקרה. יחד עם זאת, סוד בריאת העולם הינו אחד הסודות היותר נסתרים בתורתנו, אשר בחוכמת הקבלה מוסבר מעט יותר אודותיו.
סדר הבריאה
הפרשה פותחת בסדר בריאת העולם: בכל יום בבריאה ישנה יצירה מיוחדת אשר מהווה בסיס ליום הבא, וכך, בסדר מופתי שכזה, העצים נבראים רק אחרי שיש להם יבשה, והדגים רק אחרי שיש להם ים, והחיות ובני האדם רק אחרי שיש להם את כל צורכיהם הבסיסיים בכדי להתקיים. ביום הראשון - אור וחושך ביום השני - שמים ביום השלישי - הים והיבשה, עולם הצומח ביום הרביעי - השמש, הירח והכוכבים ביום החמישי - דגים ועופות ביום השישי - חיות ובהמות ואדם וחווה ביום השביעי - שבת מנוחה בו שבת ה' מכל מלאכה
חטא הארץ
מתברר שהחטא הראשון בעולם אינו החטא של האדם הראשון, אלא עוד לפניו אנו נפגשים באי ציות לרצון ה': כאשר ה' בורא את עצי הפרי הוא מצווה את האדמה: "עץ פרי עושה פרי" - לא רק הפרי יהיה ראוי למאכל, אלא גם העץ עצמו, שטעם העץ יהיה כטעם הפרי. אך בפועל האדמה חוטאת: "ותוצא הארץ... עץ עושה פרי" - רק הפרי ראוי למאכל אך לא כל העץ, כמו בציווי ה'. אם כך, מדוע חטאה האדמה? ומה התורה באה ללמדנו בחטא זה? אנו לומדים מכאן יסוד חשוב מאוד: לכל אדם ישנן מחשבות, רצונות ותכנונים במהלך חייו. כאשר האדם מבצע את המחשבות והרצונות הללו ומוציא אותם מהכוח אל הפועל, לרוב זה לא יהיה כפי שהוא תכנן, וזאת כיוון שבתיאוריה הדברים נראים הרבה יותר יפים ופשוטים מאשר במציאות. אך התורה באה לומר לנו שאין זה מצב אידיאלי, אלא עלינו לשאוף עד כמה שניתן לחבר את המחשבות ואת הרצונות שלנו, שייצאו לפועל בשלמותם במציאות ולא כמו האדמה שחטאה, ולא קיימה את הרצון המלא של ה' במציאות.
חובת לקיחת האחריות
כאשר האדם הראשון חוטא באכילת עץ הדעת, פונה אליו ה' ושואל אותו בעדינות האם הוא אכל מעץ הדעת אשר נאסר עליו. האדם לא לקח אחריות על מעשיו, אלא גלגל זאת על האישה, והיא גלגלה את האחריות על הנחש - ושלושתם נענשו. לעומתם, גם קין עבר עבירה חמורה ביותר: קין והבל הקריבו קורבנות לה'. קורבנו של הבל התקבל על ידי ה', אך קורבנו של קין לא התקבל. עקב קנאתו העזה של קין בהבל, הוא קם והרגו. כאשר ה' פנה אל קין בשאלה: "איה הבל אחיך"?, אחרי התכחשות קצרצרה הודה קין בחטאו וזעק: "גדול עווני מנשוא". קין הודה באשמה וקיבל אחריות מלאה למעשיו, ואף הביע חרטה עמוקה עליהם, ובזכות כך לא נענש בעונש מוות. אצל שופט בבית משפט של בשר ודם זה יוכל אולי להמתיק את העונש במעט, אך אצל ה' זה יכול להפוך לחלוטין את כל הפסק דין. עלינו לזכור תמיד כי הטוב ביותר זה לקבל אחריות על מעשינו, ולא לעגל פינות ולהתחמק מאחריות. ויותר מכל - מול ה' אנו צריכים להיות גלויים ואמיתיים ולא לשחק משחקים.
שחיתות מוסרית
הפרשה מסתיימת בתיאור עשרת הדורות מהאדם הראשון עד נוח: התורה מספרת כי שחיתות גדולה הייתה אז בעולם, רוע רב שרר בו ומחשבות בני האדם היו רק רעות. היחס של בני האדם זה אל זה היה נורא, חמס ושחיתות היו כל מקום. אך בפסוק האחרון של הפרשה, יש גם תקווה: "ונוח מצא חן בעיני ה'" . יש אדם צדיק אחד אשר בשבילו שווה להמשיך ולקיים את העולם. ועל כך בפרשה הבאה.