פרשת השבוע - וארא

בס"ד
ארבע לשונות הגאולה
לאחר הכישלון הראשון של משה ואהרון מול פרעה מלך מצרים רבים מעם ישראל כעסו על משה ואהרון שמאז דברם אל פרעה רק הורע מצבם. משה העביר לה' את התלונות של העם, וה' ענה לו כי ישנם ארבעה שלבים בגאולה - "ארבע לשונות של גאולה": "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם". ארבע לשונות אלה מסמלות כי ישנה דרך ברורה ומדויקת של ה' לגאול את עם ישראל, ואין זה מקרה שפרעה המלך מקשה את ליבו. ארבע לשונות אלה נותנות תקווה גדולה לעם ישראל, הן באותו הדור והן בכל הדורות הבאים, וגם בדורנו, בכל שנה ושנה בליל הסדר אנו מזכירים אותן, ואף אנו שותים ארבע כוסות יין לכבודן.
ניסיון שני
ה' מטיל על משה ואהרון ללכת בשנית אל פרעה ולדרוש את שחרורם של ישראל ושילוחם ממצרים. אולם הוא מגלה מראש למשה כי פרעה יקשה את ליבו וזאת מתוך כוונה "למען הרבות אותות ומופתים בארץ מצרים." בדרך זו ה' רוצה להראות לכל העולם את גבורתו, בכדי להדגיש שישראל הוא העם הנבחר אשר לו הוא רוצה להעניק את תורתו ואותו הוא רוצה להכניס לארצו, ארץ ישראל. משה ואהרון מבצעים את שליחות ה' והולכים שוב לפרעה, אך הפעם הם מתחילים בעשיית המופתים: אהרן משליך את מטהו לפני פרעה והמטה נהפך לתנין (לפי חז"ל: נחש). חרטומי מצרים מראים גם הם את כוחם והופכים את מטותיהם לתנינים. אהרן לא נשאר חייב ומוכיח את עליונות מטהו בכך שמטהו בולע את מטותיהם של החרטומים. אך פרעה אינו מתרגש מכל זאת וממאן לשלח את העם.
מכות מצרים
לאחר סירובו השני של פרעה לשלח את עם ישראל ה' מתחיל להביא על מצרים את עשר המכות בשלבים, מהמכה הקלה ביותר עד המכה הקשה ביותר. בפרשה מסופר על שבע מתוך עשר המכות והן: מכת דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד.
מכת דם
- המכה הראשונה אשר הביא ה' על מצרים היא מכת דם. במכה זו הכה אהרן במטהו ביאור, "ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם". כל מאגרי המים של המצרים הפכו לדם, ולא יכלו למצוא מי שתייה נקיים. בנוסף דגי היאור מתו וסרחונם התפשט במצרים. הפרשנים מסבירים שדווקא אהרון הוא המכה על היאור ולא משה, ללמדנו מהו הערך של הכרת הטוב: כאשר משה היה תינוק, אמו שמה אותו בתוך תיבה ביאור ומי היאור הגנו עליו עד אשר בת פרעה משתהו מן המים. בעקבות כך משה לא מכה ביאור, אלא אהרון אחיו.
מכת צפרדע
- במכה זו שוב אהרן הוא שהכה במטהו על מימי מצרים: "ותכס הצפרדע את ארץ מצרים". הצפרדעים עולים ובאים בביתם, בחדר משכבם, ואף בתנורים ובבצקים ובכל מקום אפשרי. במכה זו נראה כי פרעה מתחיל להיכנע. הוא קורא מהר למשה ולאהרון ומפציר בהם לבטל את המכה תמורת שילוח העם לזבוח לה'. ואכן, משה ואהרון מתפללים לה' להפסקת מכת הצפרדעים, אך כאשר המכה מסתיימת שוב מקשה פרעה את ליבו.
מכת כינים
- מכת הכינים גרמה להתפשטות הכינים בכל ארץ מצרים, באדם ובבהמה. במכה זו אהרן הכה את עפר הארץ, ולא משה, ללמדנו את ערך הכרת הטוב, שכן כאשר משה היה נער ויצא בפעם הראשונה אל אחיו לפני שנים רבות, ראה הוא איש מצרי מכה איש עברי. משה כעס מאוד על הנעשה, והכה את המצרי למוות. בכדי להסתיר את הדבר, קבר משה את המצרי בחול. עפר הארץ הגן בכך על משה ונתן לו זמן לברוח לארץ מדין, לפני היוודע הדבר לפרעה. לכן שנים רבות לאחר מכן משה אינו מכה את עפר הארץ, אלא אהרון אחיו.
מכת ערוב
- ערוב כבד הגיע למצרים. לפי חז"ל הייתה זו ערבוביה של חיות רעות, נחשים ועקרבים, אשר השחיתו את מצרים. גם במכה זו נראה שפרעה מתחיל להתרכך: הוא בא בהצעה למשה להתיר לישראל לעבוד את אלוהיהם בתוך הארץ, מבלי לעזבה. משה מסרב להצעה, ופרעה, הממשיך במשא ומתן, מסכים לשלחם תמורת ביטול מכת ערוב לחלוטין. אך כאשר המכה מסתיימת פרעה שוב מפר את הבטחתו.
מכת דבר
- מגפת דבר התפשטה בבקרם ובצאנם של המצרים שהיו בשדה: "וימת כל מקנה מצרים, וממקנה בני ישראל לא מת אחד".
מכת שחין
- במכה זו משה ואהרן לקחו מלוא חופניהם פיח כבשן והשליכו השמיימה. הפיח נהפך לשחין אבעבועות באדם ובבהמה.
לקהילת יהדות ומסורת :

לחצו