פרשת השבוע - ויקהל-פקודי

בס"ד
ויקהל משה
פרשת השבוע נפתחת במילה "ויקהל", מהשורש "קהל". כאשר ה' נותן את התורה למשה ולעם ישראל, הוא דורש כי כל העם יהיה נוכח, לא רק יחידים, כאיש אחד בלב אחד. ומדוע צריך את כל העם? וכי לא מספיק רק ראשי המשפחה והם כבר יעבירו לכולם את המסר? ה' רצה להסביר לנו כלל חשוב ביותר: יש תורה אשר יחידים לומדים אותה וחיים אותה וכל משמעותה היא להדריך את חייו של האדם הפרטי. תורה שכזו היא קטנה ומצומצמת, שהרי כל עניינה לסייע לאדם הפרטי מול עצמו. אך התורה שלנו אינה כך - היא מכוונת כלפי כולם ומטרתה ליצור אומה שלמה ומתוקנת עם חיים תקינים ומוסריים. כלומר, לא רק אדם פרטי אחד מתוקן, אלא עם שלם שכולו מוסר בכל תחומי החיים: שלטון, משפט, משטרה, צבא, כלכלה, תרבות ועוד. זהו האידיאל, ולכן ה' דורש ממשה לכנס ולהקהיל את כל קהל כדי שיבינו היטב שמטרתנו כעם להיות כולנו ביחד מוסריים וליצור חיים מוסריים בכל התחומים.
המשכן לפני ואחרי חטא העגל
בפרשות הקודמות התורה תיארה לנו את כלי המשכן אשר עתידים להיבנות על ידי עם ישראל, כדי להסביר להם כיצד עליהם לבנות את המשכן ואת כליו. שתי הפרשות, ויקהל ופקודי, מתארות לנו את אופן ביצוע עבודת הבנייה. לכאורה נראה כי הדברים הועתקו כמעט מילה במילה מהפרשות הקודמות, אך מי שמעמיק עשוי לראות שינויים מסוימים. אם כן, מדוע ישנו שינוי בין הציווי הראשוני לבין המעשה עצמו? עלינו לזכור שהציווי הראשוני לבניית המשכן וכליו היה אחרי מתן תורה ולפני חטא העגל, כאשר העם היה מצוי במדרגה רוחנית גבוהה מאוד. אך לאחר חטא העגל הייתה ירידה רוחנית משמעותית מאוד, ועל כן מובן השינוי בין הציווי לביצוע.
הקשר בין השבת למשכן
בתחילת פרשת הקהל ישנו ציווי על איסור עשיית מלאכה בשבת, ובפרט על איסור הבערת אש בשבת. דבר זה מתמיה מאוד: וכי מה הקשר בין השבת לבין מלאכת המשכן? בוודאי שיש לכך סיבה הגיונית. חכמינו עמדו על נקודה זו ולמדו מכאן שני דברים חשובים ביותר: ה' רצה לחדד לנו את עניין השבת דווקא לפני תחילת עבודת המשכן, כדי שלא נחשוב שעבודה זו דוחה את קדושת השבת. המשכן הוא אמנם דבר קדוש ביותר, אך אין זה אומר שבכדי לבנותו יהיה לנו מותר לחלל שבת. יש להפסיק את העבודה לפני שבת ולהזדהות עם ה' אשר ברא את העולם בשישה ימים וביום השבת שבת ממלאכתו.
דו"ח מפורט
פרשת פקודי היא הפרשה המסיימת את ספר שמות. בשל כך, בראשיתה דו"ח מפורט של כל התרומות אשר התקבלו לצורך בניית המשכן. מטרתו להראות לנו עד כמה התחברו בני ישראל אל רעיון המשכן, שהרי ה' בהחלט יכול היה להשיג חומרי בנייה בדרך נס ואפילו להוריד את המשכן וכל כליו הישר מהשמים. אלא שאם כך היה נעשה, מה היה אז חלקם של בני ישראל? מכאן שהשותפות של העם בעשיית המשכן הינה חשובה ביותר והיא הרעיון שמאחורי בניית המשכן - מקום אשר יקשר בין העם לבין ה'.
דווקא בחודש ניסן
סיום מלאכת המשכן נעשית דווקא ביום הראשון של חודש ניסן, ואין זה מקרה: בחודש ניסן, חודש האביב, נגאלו אבותינו ממצרים, ועל כן אחד השמות של חג הפסח הינו חג האביב. אך יש לכך פירוש עמוק יותר: בעת יציאת מצרים יצאו ישראל לראשונה לעולם כעם חופשי, שיכול להתחיל לנהל חיים תקינים של ממלכה, לקבוע חוקים וכללים, להחליט על דינים, כל מה שהיה בלתי אפשרי לחלוטין בעת היותו תחת עבדות. החירות של העם היא אביב וחירות לכל עמי העולם. עם כניסתו של עם ישראל אל הפוליטיקה העולמית, כל העולם יצא נשכר מכך. המשכן משלים את היות העם חופשי לעבוד את האל ללא מפריע. אומר המדרש שיום הקמת המשכן הוא "כיום שנברא בו שמים וארץ" - יום גדול לעם ישראל בפרט ולעולם כולו. זוהי הסיבה שמלאכת המשכן הסתיימה דווקא בחודש ניסן, עת האביב מפציע.
חשיבות הפרטים
התורה מתארת בפרשה את הצבת כלי המשכן בתוך המשכן וכן את בגדי הכוהנים. בסיום כל עניין, חוזרת התורה על אותו משפט: "כאשר ציוה ה' את משה". וכי לא היה מספיק לכתוב זאת פעם אחת או מקסימום בתחילת הפרשה ובסופה? מדוע צריך לציין זאת אחרי כל עניין ועניין באותה הפרשה? חכמינו למדו מכאן דבר חשוב ביותר: בכל ענייני הקודש והמצוות ישנה חשיבות מרובה לפרטים. בעניין המשכן - ללא הפרטים הקטנים הללו אשר ציוה ה' את משה בכל עניין ועניין, לא תשרה השכינה על המשכן וכל העמל אשר השקיע עם ישראל בבנייתם המשכן וכליו היה לשווא. כך גם לעניין המצוות: ישנה חשיבות מרובה לכל פרט ופרט, אף אם לפעמים אין אנו מבינים את ייעודו ומטרתו ולכאורה אפשר גם בלעדיו. בכל הנוגע לקדושה, אין לנו כל ההבנה מדוע צריך את כל הפרטים, אבל יש לנו הבנה שאכן הפרטים חשובים, אחרת חבל על כל המאמץ.