פרשת השבוע ? ויקרא

בס"ד
מנהיגות נקייה
בשבת שעברה סיימנו לקרוא את ספר שמות, הספר השני בחמישה חומשי תורה. בסיומו משה רבנו הביא בפני עם ישראל דו"ח מפורט של כל התרומות אשר התקבלו מהם לצורך בניית המשכן. צעד זה שלו לכאורה אינו מובן, שהרי ידוע היה לכל העם שמשה רבנו היה אדם ישר וצדיק, מנהיג דגול ומוערך שוודאי לא לקח אף לא אגורה לעצמו. מדוע בכל זאת פירט בפני העם את כל אשר נעשה בכספם? כמו כן ישנה הלכה בשולחן ערוך, שכאשר העמדנו עלינו גזבר הגון, אסור לנו לחקור אותו מה עשה עם הכסף, שהרי בכך זה נראה כאילו אנו חושדים בו ואין לחשוד באדם ישר. אם כך, מדוע בכל זאת משה פירט את הנעשה בכספים? אלא שרצה ללמדנו דבר גדול וחשוב: על מנהיג הציבור להראות בכל עת שהוא נקי מכל רבב וחשד. עליו להיות שקוף בעיני ציבור שולחיו ולדווח על כל אגורה שעוברת דרכו. אפילו גדול הנביאים כמשה מחויב לתת את הדין על כל דבר שעשה. לא כי הדין מחייב. להיפך, ההלכה לא מחייבת. על המנהיג להבין כי הוא מחויב להיות נקי מכל חשד ומכל חקירה, ומתוך כך מתפללים אנו: "השיבה שופטינו כבראשונה".
הקרבת הקורבנות
השבת אנו מתחילים לקרוא את ספר ויקרא. עיקרו של ספר זה בענייני המקדש והקרבת הקורבנות וכן במצוות שונות, ועל כן כינויו הוא: "תורת כוהנים". פרשת ויקרא פותחת בציווי הקרבת הקורבנות עם פירוט נרחב לגבי אופן השחיטה והקרבת הקורבן. אנשים רבים השומעים על הקרבת הקורבנות נרתעים מהפולחן השייך לעמים עתיקים. אך אין זה כך - הקרבת הקורבנות הייתה טקס קדוש ביותר שבמהלכו אנשים קדושים שחטו בשר קדוש ואכלו אותו במקומות קדושים, בטהרה, במחשבה עמוקה ובקדושה. רוב הקורבנות נאכלו על ידי הכוהנים, הלווים ושאר בני ישראל.
קורבן על חטאים
קורבנות הוקרבו מכמה סיבות - כתודה על דברים טובים שקרו לאדם, קורבן חגיגה בשלושת הרגלים, קורבן אחרי היטהרות מטומאה וכדומה. אחד המקרים הנפוצים ביותר להקרבת קורבן היה כאשר האדם חטא בשגגה. הוא חויב להביא קורבן חטאת לה', על אף שחטא בשוגג. מדוע דווקא החוטא בשוגג, ללא כל כוונה, צריך להביא קורבן? התורה באה ללמדנו כאן שיעור חשוב: דווקא כיוון שחטא בשגגה, קיים חשש שהוא יחשוב לעצמו שאין זה נורא כל כך ואין זו אשמתו. והאמת שאין הדבר כך- התורה יוצאת נגד תפיסה מוטעית זו ומסבירה כי כל אדם אחראי למעשיו ולחטאיו. רק חטאיו שלו גורמים לו להידרדר, ועליו להיזהר מאד לא לחטוא וזו הסיבה שעליו להביא קורבן חטאת, בכדי להבין את חומרת מעשיו.
הקורבנות בימינו
לאחר חורבן בית המקדש הופסקה הקרבת הקורבנות. בעקבות כך תיקנו חכמי אותו הדור, הקרויים אנשי כנסת הגדולה, תפילות במקום קורבנות. על פי חז"ל נחשב הדבר כאילו הקריבו את הקורבנות. כמו כן, נהוג לקרוא מדי יום בתפילת שחרית את פרשות הקורבנות הכתובות בתורה. כל תפילה שתקנו אנשי כנסת הגדולה הייתה כנגד אחד מקורבנות הציבור: תפילת שחרית תוקנה כנגד קורבן תמיד של שחר, תפילת מנחה כנגד קורבן תמיד של בין-הערביים ותפילת ערבית כנגד שיירי הקורבנות הממשיכים לבעור על המזבח כל הלילה. כמו כן, בכל חג או מועד שבהם נהגו להקריב קורבן מוסף, נוהגים להוסיף בימינו תפילת מוסף כנגד אותו קורבן. יש לציין כי גם לפני חורבן בית המקדש והפסקת הקרבת הקורבנות הייתה חובת תפילה בעם היהודי, אלא שלאחר החורבן נקבעו הנוסחים והזמנים הקבועים.