פרשת השבוע - וישב

בס"ד
וישב יעקב
פרשת וישב נפתחת כאשר יעקב יושב בארץ ישראל אחרי כל הצרות והתלאות שעבר: הבריחה מעשו אחיו, העבדות בבית לבן במשך 20 שנה, החלפת רחל בלאה, הבריחה מבית לבן והמפגש המחודש עם עשו. אחרי כל זאת יעקב חשב כי הגיע העת למעט נחת, אך נראה שה' חשב אחרת.
יוסף ואחיו
יוסף היה בנם של יעקב ורחל, ולכן יעקב אהב אותו אהבה יתירה והעניק לו כתונת פסים. אהבה זו גרמה לקנאה גדולה של שאר האחים ביוסף. לא רק עובדה זו ערערה את היחסים במשפחה. ליוסף היו חלומות מוזרים ביותר: הוא חלם שאחיו והוא יחדיו מאלמים אלומות בשדה, ולפתע אלומתו שלו קמה, ניצבת על עמדה, ואלומות כולם משתחוות לאלומתו. המשמעות הייתה ברורה: כל האחים יבואו להשתחוות ליוסף, והוא ימלוך עליהם או ישלוט בהם. יוסף סיפר את חלומו לאחיו, ושנאתם אליו גדלה. לאחר מכן חלם יוסף חלום נוסף שבו 11 כוכבים, יחד עם השמש והירח, באים להשתחוות לו. הפעם הייתה המשמעות רחבה יותר: לבד מ-11 הכוכבים, שהם אחיו, יבואו גם השמש והירח, שמציינים את הוריו, יעקב ורחל, להשתחוות לו. גם על החלום הזה סיפר יוסף לאחיו, שלא הגיבו לסיפור, ואז יוסף שב וסיפר את החלום לאביו בפניהם. יעקב, שרצה להסיר את קנאת האחים, גער ביוסף: "הבא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה"? הרי רחל, אמו של יוסף, מתה, וזה אומר שהחלום הוא חלום שווא, שאינו עתיד להתגשם. לאחר עניין החלומות שלח יעקב את יוסף לראות את שלום אחיו שנדדו עם הצאן. האחים, שהבחינו בו מרחוק, קראו זה לזה: "הנה בעל החלומות הלזה בא - הבה ונהרגהו". ראובן, האח הבכור, התנגד לכך ומנע מהם לבצע את הדבר. עקב כך החליטו האחים להשליך את יוסף לבור. ראובן תכנן להחזיר את יוסף לאביו, אך כאשר הלך ראובן, החליטו האחים למכור את יוסף לשיירה של ישמעאלים שעברה במקום. כשראובן חזר והבחין בנעשה, הוא נבהל מאוד והבין שמוכרחים לעשות משהו כדי להסתיר את הדבר מיעקב אביהם. הם שחטו גדי עיזים, טבלו את כתונת יוסף בדם ובאו אל יעקב ושאלוהו: "הכותונת בנך היא זו?" יעקב הנדהם ביכה את מות יוסף באומרו "חיה רעה אכלתהו".
הגרעין והקליפה
השאלה הגדולה ביותר הנשאלת מסיפור זה היא כיצד עשו האחים מעשה כה נורא? כיצד מכרו את אחיהם? האם לא חשבו על גורלו? האם לא חשבו על צערו של יעקב אביהם? כנראה שלאחים הייתה סיבה טובה מאוד לעשות זאת: ההיסטוריה של משפחת אברהם הראתה דבר מעניין מאוד ? שגם בדורות שקדמו ליעקב תמיד היה אח אחד נבחר ואח אחד שנושל, משל לגרעין ולקליפה, שאת הגרעין שומרים ואילו את הקליפה זורקים. כך היה בימי בניו של האדם הראשון, האחים הראשונים עלי אדמות, כאשר ה' קיבל את הקורבן של הבל ולא את קורבנו של קין, כך אירע עם אברהם שדווקא אליו נגלה ה' ואמר לו "לך-לך ממולדתך...אל הארץ אשר אראך", כך אירע עם יצחק וישמעאל כאשר ה' אמר לאברהם שיצחק הוא זה שיירש אותו ולא ישמעאל, וכך גם אירע עם יעקב ועשו, כאשר יעקב הוא ממשיך דרכו של יצחק ולו ניתנה ארץ ישראל. נראה שהאחים חשבו שכמו בכל ההיסטוריה, גם כאן יהיה אח אחד נבחר, שהוא הגרעין, ואילו שאר האחים הם בגדר הקליפה. ההוכחה הייתה כותונת הפסים שיעקב נתן ליוסף, וכן חלומותיו של יוסף שהוא ישלוט בהם וימלוך עליהם. האחים חשבו כי יוסף אינו ראוי לכך, וכי הם ראויים יותר להיות ממשיכי דרכו של יעקב אביהם, ועל כן רצו להרגו. אך דבר חשוב אחד לא ידעו האחים - שה' הבטיח ליעקב אביהם שנגמר עידן הגרעין והקליפה, ומעתה ואילך כל זרעו של יעקב, כל 12 בניו, יהיו חלק משבטי ישראל.
יוסף הצדיק
יוסף, כזכור, נמכר לשיירת הישמעאלים שעברה בדרך, והם מכרו אותו למצרים. יוסף נעשה עבד בבית אחד משרי פרעה, פוטיפר, שר הטבחים. לאחר שהתברר כי הוא איש ארגון מוצלח, הוא מונה להיות אחראי על בית פוטיפר. אשת פוטיפר חשקה ביוסף ורצתה שישכב עימה. היא ניסתה לפתות אותו, אך יוסף עמד בגבורה כל העת ולא שוכנע לבצע מעשה זה, כיוון שהיה צדיק גדול. יום אחד החליטה אשת פוטיפר לנסות לשכנעו לשכב עימה בכוח, ויוסף, שהתנגד מאוד למעשה, ברח מהבית, אך בגדו נשאר בידה. אשת פוטיפר, שחששה שייוודע כי ניסתה לבגוד בבעלה, האשימה את יוסף בניסיון לאנוס אותה. בעקבות כך הושם יוסף בבית הסוהר. אך גם שם אנו רואים את יד ה' מסובבת את ההיסטוריה: יוסף נושא חן בעיני שר בית הסוהר, הממנה אותו לשמש את שר האופים ושר המשקים, שנכלאו בשל רשלנות בהכנת מאכלי המלך. כאשר שניהם חולמים חלומות מוזרים, פותר להם יוסף את החלומות: שר האופים ייתלה, ואילו שר המשקים יקבל חנינה וישוב למשרתו. יוסף מבקש משר המשקים לזכור לו חסד ולשחררו מבית האסורים, אך שר המשקים שוכח את יוסף.