פרשת השבוע - יתרו

בס"ד ישנם שני שלבים ביציאתו של אדם לחירות: השלב הפיזי - עצם היציאה הגשמית מהעבדות, והשלב המנטאלי - מעשיו והלך מחשבתו כאדם חופשי. כך גם עם היוצא לחופשי. עם ישראל יצא זה עתה ממצרים. היציאה הפיזית נמשכה כמה ימים, אך היציאה המנטאלית נמשכת הרבה יותר זמן. עם ישראל נמצא עכשיו במעבר בין עבדות לחירות, ולכן ישנם עוד משברי אמון רבים בדרך עד שיבין כי הגיע הזמן לחשוב כעם חופשי ולא כעבד הנתון לחסדי אדונו. כאשר ה' נתן לעם ישראל אוכל מיוחד מהשמים, המן, הוא אמר במפורש שבכל בוקר יהיה מן בארץ חוץ משבת, ובמקום זה ביום שישי יהיו שתי מנות של מן (ולכן בשולחן שבת יש לנו היום שתי חלות). אך היו שלא הקשיבו ויצאו לחפש מן גם בשבת. זו מנטאליות של עבדים המנסים להשיג אוכל בכל מחיר, בלי להבין שיש מי שדואג לכל צורכיהם והם בני-חורין.
רפורמה במערכת המשפט
יתרו חותן משה, אשר היה איש דת בכיר במדין, שומע את אשר עשה ה' לעם ישראל, הן את מכות מצרים והן את הנסים אשר היו ביציאת מצרים. בעקבות כך הוא מחליט לבוא אל מחנה בני ישראל במדבר סיני בלוויית ציפורה, אשת משה, וילדיה. משה מקבל אותו בכבוד רב, מארגן לכבודו סעודה עם בכירי העם ומספר לו בהרחבה על הנסים שנעשו ביציאת מצרים. יתרו בתגובה מהלל ומשבח את ה' ואף מקריב לו קורבנות. למחרת רואה יתרו כיצד משה שופט לבדו את העם ומציע לו לערוך רפורמה במערכת המשפט: למנות היררכיה של שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות שיתווכו בינו לבין העם וישפטו את המקרים הפחות קשים, בעוד שהמקרים הקשים יישארו בידי משה. משה מקבל את עצת יתרו וממנה מיד את השופטים אשר יסייעו לו בשפיטת העם.
מעמד הר סיני
בהמשך הפרשה מגיעים בני ישראל להר סיני וחונים למרגלות ההר. משה עולה אל ראש ההר ומקבל מסר מה' לבני ישראל, שהם עתידים לכרות איתו ברית ולהיות לו לעם סגולה. בני ישראל אומרים "נעשה ונשמע" ובכך מקבלים עליהם את דברי ה'. לאחר שלושה ימי הכנה מתקיים מעמד הר סיני: ה' נגלה על ההר בקולות ובברקים ומוסר לעם את עשרת הדיברות. בני ישראל מתקשים לעמוד בחוויית ההתגלות ומבקשים ממשה שיתווך בינם לבין ה'. במעמד זה העם לא מקבל שום דבר מוחשי ביד, שהרי עשרת הדברות הכתובים ניתנו רק אחרי שירד משה מהר סיני בשלב מאוחר יותר. גם את ספר התורה נתן משה לעם ישראל רק אחרי 40 שנה במדבר, לפני מותו. אלא שבמעמד זה ה' חורט בעם ישראל את היכולת לקבל את התורה ואת המצוות, יוצר אצלם הכנה כדי שיוכלו אחר כך להבין ביתר קלות את אשר נדרש מהם.
כבד את אביך ואת אמך
בהמשך חוזר משה בפני בני ישראל על עשרת הדיברות שנכתבו על שני לוחות אבנים - חמישה דיברות בלוח אחד וחמישה בלוח שני. אם נעיין היטב בכתוב, נראה שהחלוקה אינה שרירותית: חמשת הדיברות הראשונים קשורים למצוות שבין אדם לקב"ה - "אנכי ה' אלוהיך, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא, שמור את יום השבת לקדשו, כבד את אביך ואת אמך". החמישה האחרים קשורים למצוות שבין אדם לחברו - "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד". אם כך, הדיבר החמישי, "כבד את אביך ואת אמך", קשור לכאורה למצוות שבין אדם לחברו ולא למצוות שבין אדם לקב"ה, אז מדוע הוא בחמישייה הראשונה? מסבירים המפרשים שישנם שלושה שותפים לאדם: אביו, אמו והקב"ה. כלומר, קיימת שותפות, כביכול, של ההורים עם הקב"ה בעת היצירה של בנם הנולד, ועל כן על הבן לכבד את אביו ואת אמו ולירא מהם כמעט כשם שהוא ירא את ה' - ללא גבול, גם אם ההורים מבזים אותו או גורמים לו נזקים כלכליים קשים. לכן מצווה חשובה זו חוברה למצוות שבין האדם לקב"ה.
לקהילת יהדות ומסורת:

לחצו