פרשת השבוע - ניצבים-וילך

בס"ד השבת נקרא בבתי הכנסת שתי פרשות שבוע ולא אחת בלבד. כיוון שיש 54 פרשיות בתורה ורק 52 שבועות (כשגם באלה נכללים חגים שבהם קוראים פרשיות מיוחדות), אין ברירה אלא לצרף בחלק מהשבתות שתי פרשיות (בדרך כלל קצרות).
כריתת הברית בין עם ישראל לקב"ה
משה רבנו מכנס את כל עם ישראל - זקנים, גברים, נשים וילדים - למעמד מיוחד במינו: מעמד כריתת ברית בין עם ישראל לקב"ה. במעמד זה מוכרז קבל עם ועדה, בפני העולם כולו, כי עם ישראל הוא העם הנבחר ע"י הקב"ה, ואילו הקב"ה הוא האלוקים שלנו. למעמד זה השפעה עצומה על אופיו של העם מכאן ועד עולם. הברית הזאת לא נכרתה רק עם העם אשר עמד עם משה רבנו באותו המעמד, אלא עם כל הדורות אשר יהיו בעם ישראל עד עולם, כפי שכתוב בפסוק: "את אשר ישנו פה עימנו עומד היום לפני ה' אלוקינו, ואת אשר איננו פה עימנו היום".
אפשרות הבחירה החופשית
אחת הקושיות הפילוסופיות והמעשיות המפורסמות ביותר היא: מדוע אין אנחנו יכולים לראות את הקב"ה? למה הוא מסתתר מאיתנו? אם הוא כל כך רוצה שנאמין בו - אז שיתגלה אלינו. ייתכן שבפרשתנו נמצאת התשובה: הקב"ה אומר לעם ישראל כי יש בפני כל אדם שתי אפשרויות - לעשות את הטוב או לעשות את הרע. שתי האופציות הללו יהיו קיימות תמיד בכל דור ודור. יחד עם זאת, הקב"ה מדגיש כי כאשר נעשה את הטוב, נזכה לברכות רבות, לשפע ולכל טוב רוחני וגשמי, ואילו כאשר נעשה את הרע יהיו מחלות, סבל וכאב רב. אך אפשרות הבחירה בעינה עומדת. בזכות הבחירה בטוב אנו יכולים לקבל שכר על מעשינו הטובים. תארו לעצמכם עולם שבו הקב"ה גלוי לכל וכולם מפחדים ממנו - ברור שכולם היו עושים את הטוב, כיוון שבעולם כזה שבו ישנו גילוי מתמיד של הקב"ה אין שום בחירה. ואם אין בחירה, הרי שאין שום סיבה לתת פרס למי שעושה מעשים טובים. לכן הקב"ה החליט להיות נעלם בעולם ולא לגלות את עצמו בפני כל, אלא רק דרך אירועים מיוחדים. וכך האדם יוכל באמת לבחור בדרך הטוב ולא יהיה כפוף לדרך אחת שכולם הולכים בה.
העברת סמכויות
בגיל 120, כשהוא ערני לחלוטין ועוד כוחו במותניו, נאלץ משה רבנו, בעקבות ציווי ה', להעביר את סמכויות ההנהגה לתלמידו יהושע בן-נון. משה מברך את יהושע בברכת "חזק ואמץ" על המשימות המיוחדות שניתנו לו - העברת בני ישראל את הירדן, הכנסתם לארץ, כיבוש הארץ המובטחת והנחלתה לשנים עשר השבטים. בנוסף מצווה הקב"ה את משה ואת יהושע לכתוב את התורה וללמד אותה את בני ישראל שתהיה שגורה בפיהם. בהמשך הפרשה מגלה הקב"ה למשה רבנו וליהושע בן-נון כי אחרי מותם עם ישראל יחטא ויעבוד עבודת אלילים. בעקבות כך הקב"ה יביא על העם צרות רבות וקשות עד אשר יחזרו בתשובה. אכן, על פי ההיסטוריה של עמנו, אחרי תקופת יהושע עם ישראל עבד אלילים ובעקבות כך באו עליו צרות רבות מאת הקב"ה.
סיומה של תקופה
במעמד העברת הסמכויות ליהושע מסתיימת תקופה ארוכה בהיסטוריה של עם ישראל: תקופה של גלות במצרים, נדודים במדבר 40 שנה, גיבוש ועיצוב דמותנו כעם. כעת מתחילה תקופה חדשה, תקופה של חלוציות, נחלת הארץ, עבודת האדמה, אכילה מפרי כפינו ועמלנו, ולא אוכל מהשמים כפי שהיה במדבר. ניתן לומר כי עם ישראל נכנס בתקופה זו אל המציאות של עולמנו - אומה בעלת אדמה, טריטוריה, מוסדות שלטון, בעיות כלכליות וכדומה. מצב דומה היה בעמנו לפני כמאה שנה, עת התחילו ניצני הגאולה. עם ישראל היה שרוי בגלות הארוכה ביותר בתולדותיו, כפוף לאומות העולם, במצב בו לא הייתה לו טריטוריה ואדמה משלו, ללא מוסדות שלטון עצמאיים, ולפתע הפך לעם בעל אדמה, טריטוריה, חלוציות בכל התחומים, בעיות ביטחוניות, בעיות כלכליות, ועוד. אך כאז כן עתה - מובטח לנו כי יהיה יום שבו עם ישראל יישב לבטח בארצו. וכפי שאנו רואים - הנבואות מתגשמות להן אט-אט גם בימינו.
מצוות הקהל
משה רבנו מצווה את עם ישראל על פי ציווי ה' לכנס את כל העם בבית המקדש פעם בשבע שנים, ומטרתו לזרז את העם במצוות ולחזק בלבם את הכרת הדת והחשק לקיום מצוות התורה. מעמד זה הינו מעמד מיוחד במינו, כאשר כל העם מגיע לשם - אנשים, נשים, זקנים וטף. ניתן להבין מדוע האנשים, הנשים והזקנים צריכים להגיע, אך מדוע יש לסחוב לירושלים את הילדים הקטנים? הרי גם כך אינם מבינים דבר ממה שנאמר בטקס הזה, ויותר מכך - הם בוודאי יפריעו למהלכו. מכאן שיש השפעה מיוחדת על הילדים ועל התינוקות בעצם המעמד המיוחד, למרות שאינם מבינים דבר. בכל מקום שבו ילדינו נמצאים - הם מושפעים, ואפילו אם אנחנו חושבים שהם לא מבינים - הם קולטים הרבה מאוד. התורה מלמדת אותנו שעלינו להיות מאוד זהירים ולדעת לקחת את ילדינו רק למקומות חיוביים כבר מעת לידתם, כדי שיקבלו שם אנרגיות חיוביות. ועל כן התורה מצווה אותנו לקחת אותם למעמד עצום זה פעם בשבע שנים - מעמד שבו כל עם ישראל יחדיו מתחזק בלימוד התורה ובקיומה.