פרשת השבוע - פנחס

בס"ד
פנחס נכדו של אהרון הכהן
בפתיחת פרשת השבוע מסופר על פנחס הכהן אשר הרג איש מישראל שביצע פשע חמור כאשר זנה עם אישה גויה מארץ מדיין. בגלל מעשהו זה של פנחס הקב"ה עצר מגיפה גדולה שהייתה בעם ישראל. במעשהו זה השכין פנחס הכהן שלום בין ה' לעם ישראל. מכאן אנו רואים כי ישנה חשיבות גדולה להשכנת השלום בין אדם לחברו ובין עם ישראל לה'. גם בסיומה של הפרשה, כפי שנראה בהמשך, חוזר עניין חשיבותו של השלום.
חלוקת הארץ לנחלות
בהמשך הפרשה, ה' אומר למשה לערוך "ספירת מלאי" לעם ישראל, מבן 20 שנה ומעלה, שהינם יוצאי הצבא - ההולכים לקרב. כפועל יוצא של פירוט הלוחמים מזכירה התורה את חלוקת ארץ ישראל לנחלות, כדי לציין בפני המגויסים הטריים כי אמנם צפויות עוד מלחמות רבות בדרך לכיבוש הארץ, אך בסופו של דבר הם יזכו בה. בהקשר לכך מוזכרות בנות צלופחד אשר באו אל משה בטענה שאביהן מת, אין להן אח שיירש שטח בארץ ישראל ואין הן רוצות שלא יהיה זכר לאביהן בארץ. ואכן, ה' ציווה לתת להן נחלה, למרות שלא היה מקובל אז שחבל ארץ יינתן לבנות, אלא רק לבנים. מכך אנו יכולים ללמוד מה גדולה חשיבותה של קניית קרקע בארץ ישראל.
יהושע בן נון - מחליפו של משה רבנו
בהמשך הפרשה ה' מודיע למשה שיהושע בן נון יהיה המחליף שלו בהנהגה, והוא אשר יכניס את העם לארץ. יהושע נבחר להיות מנהיג ישראל בעת האירוע ההיסטורי מהגדולים שידע העם היהודי - הכניסה לארץ ישראל, וזאת כיוון שכאשר עשרה מהמרגלים שריגלו בארץ דיברו עליה רעה ("חטא המרגלים"), הוא היה זה שניסה לשכנע את העם כי "טובה הארץ מאוד מאוד". הוא בחר שלא לעמוד מן הצד נוכח הביקורת שהובעה על ידי המרגלים ולהתפלל, אלא דיבר - יחד עם כלב בן יפונה - בעד הארץ הטובה, כשמטרתו להשכין שלום בין ישראל לה'.
על חשיבות השלום
כאן בעצם אנו יוצרים מעגל בפרשת השבוע, שמתחילה ומסתיימת בחשיבות השלום. ומהי חשיבותו של השלום? הרב ישראל מאיר לאו, בספרו "יחל ישראל" על מסכת אבות, כותב בעניין זה: "אוהב שלום ורודף שלום - יש אנשים שאוהבים את השלום: הם חיים בשלום עם סביבתם, הם אינם מדקדקים עם זולתם ואף מוותרים לאחר, ובלבד שלא להיגרר למחלוקת. מנגד, הם אינם עושים מאמצים כדי לרדוף אחר השלום ולהשכינו אצל זולתם. לעתים קרובות, פאסיביות זו נובעת מהרצון לא להיגרר למחלוקת". אך לא כך אהרון הכהן - כשהיה רואה מריבה בין אנשים היה הולך לאחד ואומר לו שחברו מצטער מאוד על אשר עשה לו, אחר כך היה הולך לשני ואומר גם לו שחברו מצטער מאוד על מעשיו, ובכך היה משכין שלום ביניהם. כך אנו רואים גם בפרשת השבוע: פנחס, נכדו של אהרון, ויהושע עשו מעשים בכדי להשכין שלום בין ישראל לה', ולא נותרו פאסיביים. עלינו ללמוד מכך שהדרגה הגבוהה ביותר הינה לעשות מאמצים להשכנת שלום ולרדוף שלום, ולא רק להתרחק ממחלוקת.