פרשת השבוע - צו

בס"ד
מעלתם של בעלי תשובה
בפתיחת הפרשה נמשך העיסוק בקורבנות שהחל בפרשת ויקרא. אולם ההתייחסות בפרשת צו ממוקדת יותר בנקודת מבטם של הכוהנים, בעוד בפרשת ויקרא נקודת המבט היא של מביא הקורבן. בעניין הקרבת הקורבנות מבארת לנו התורה כי ישנם שני סוגי קורבנות שהם בגדר "קדשי קודשים" (קודשים חמורים יותר): קורבן העולה וקורבן חטאת. את קורבן העולה מביא אדם שחטא חטאים קטנים מבלי משים או אדם שהחליט לתת נדבה לבית המקדש וכן אדם שנטהר מטומאתו. לעומת זאת, את קורבן חטאת מביא אדם שחטא בשוגג בחטאים גדולים מאוד שעונשם כרת. נשאלת השאלה, מדוע אדם שחטא בחטא כה חמור זוכה להקריב קורבן כל כך מכובד וקדוש כמו אדם אחר, שחטא חטא קטן וקל או שרצונו לתת נדבה לבית המקדש? אלא שהתורה באה ללמדנו דבר חשוב מאוד: כאשר בא האדם להקריב קורבן חטאת לה', לבקש סליחה על חטאיו ולחזור בתשובה, באותו הרגע הוא כבר רצוי ומבורך לפני המקום ונחשב כצדיק גמור, כפי שנאמר: "במקום שבו בעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד".
שבעת ימי המילואים
בהמשך הפרשה מתוארים שבעת ימי המילואים: קיום טקסי חנוכת המשכן. במסגרת זו מוקדשים אהרן ובניו לכהונה, מולבשים בבגדים המיוחדים להם ונמשחים בשמן המשחה. הקדשתם של אהרון ובניו לכהונה בעצם ימים אלה היתה עד סוף הדורות. שיאו של תהליך חנוכת המשכן, היום השמיני למילואים, יפורט בפרשה הבאה, פרשת שמיני. מעניין לראות שבכל סוג של עבודה, הכהן מחויב להחליף לבגדים אחרים. אין הוא יכול לבוא עם אותו בגד לכל עבודה, אלא עליו להחליף את בגדיו בהתאם לעבודה שאותה הוא עומד למלא. מכאן למדו חכמינו שלבגד ישנה משמעות בפני עצמה: הוא אינו רק לכיסוי הגוף ולשמירה על החום, אלא גם להראות את ייחודו של האדם ואת התפקיד המוטל עליו. על כן עלינו להקפיד על בגדינו לא רק כדי להיות מכוסים, אלא גם כדי להעביר את המסר הערכי שאנו מעוניינים לשדר על עצמנו, על פנימיותנו. כך גם בשבת: עלינו ללבוש בגדים חגיגיים להראות לסובבים אותנו שאכן יש משמעות עמוקה לבגדים שאנו לובשים.