פרשת השבוע - קורח

בס"ד
מחלוקת קורח ומשה
את עיקר הפרשה תופס תיאור מחלוקת קורח ועדתו ותוצאותיה. קורח בן יצהר בן קהת בן לוי, ועימו מאתיים וחמישים מנהיגים מבני ישראל ובהם דתן ואבירם בני שבט ראובן, קוראים תיגר על מנהיגותם של משה רבנו ואהרן הכהן. הם קובעים כי "כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה'; ומדוע תתנשאו על קהל ה'?". טענתם של קורח ועדתו שכל עם ישראל קדושים ומדוע דווקא הם המנהיגים של העם. בנוסף טוען קרח כלפי משה כי הוא בדה מלבו חלק מהמצוות, ולא הכול ניתן מאת ה'. בעקבות מרד זה, שפגע בהנהגתו של משה, מורה משה למורדים לקחת מחתות ולהקטיר בהן קטורת וה' יחליט מי מתוך כל האנשים הללו ישרת בקודש. משה קובע כי מאורע זה יקרה מחר בבוקר, וזאת כדי לתת להם זמן לחזור בהם ולהודות בכך שה' בחר במשה כמנהיג. אך לשווא. בבוקר כל אחד מאנשי קורח ועדתו לוקח את מחתתו ומקריב עליה קטורת, וכך עושה גם אהרון הכהן. לפתע ה' נראה אל כל העדה ומבקש להשמיד את העם כולו. אך משה ואהרן מתחננים לפניו: "האיש אחד יחטא, ועל כל העדה תקצוף?". בסופו של דבר פותחת האדמה את פיה ובולעת את קורח ומשפחתו ואת דתן ואבירם. שאר מקטירי הקטורת נשרפים באש שיוצאת מאת ה'.
מחלוקות ביהדות
בעולם היהודי ישנן מחלוקות רבות, הן בתחום ההנהגה והן בתחום ההלכה. מחלוקות אלה מתחלקות באופן פשוט ביותר לשני מחנות: מחלוקות שהן לשם שמים ומחלוקות שאינן לשם שמים. כאשר מטרת המחלוקת היא ללבן עניין כלשהו שיסייע לקידום העולם ולקידום עם ישראל, היא בגדר מחלוקת לשם שמים. אך כאשר המחלוקת היא בכדי להשיג שלטון ושררה, היא בגדר מחלוקת שאינה לשם שמים. מחלוקתו של קורח במשה נהפכה ביהדות לסמל למחלוקת שאינה לשם שמים, אלא לצרכים אנוכיים. כל מטרתה של המחלוקת הייתה מתוך מניעים של כבוד, שלטון, כסף ושררה, ולא מתוך רצון אמיתי וכן ליצור שינוי למען עם ישראל. במסכת אבות (פרק ה' משנה י"ז) נאמר: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ואיזו היא מחלוקת שאינה לשם שמים? זו מחלוקת קורח וכל עדתו".
אוי לרשע ואוי לשכנו
כאשר כינס קורח אנשים לסייע לו נגד משה ואהרון, הצטרפו אליו דתן ואבירם ואון בן פלט משבט ראובן וכן בכירים נוספים משבט זה. מעניין לראות שעל פי מסע המחנות של בני ישראל, מחנהו של קורח חונה בסמיכות לשבט ראובן. עקב הקרבה בין מחנותיהם, נדבקו חלק מבני שבט ראובן ברשעות של קורח ועדתו והצטרפו אליו למערכה נגד ההנהגה. מכאן למדו חכמינו שאוי לרשע ואוי לשכנו ושיש להתרחק משכן רע ולא לחבור לרשע. בימינו, כמובן, יש להרחיב את המושג "שכן" - אין מדובר רק על קרבה פיזית, שהרי בעולם הטכנולוגי למרחק אין משמעות כלל וכולנו חיים בכפר גלובאלי קטן, אלא הכוונה שישנו איסור לחבור לרשע וליצור עימו קשר בכל מקום שהוא, כיוון שהוא יכול להשפיע על האדם ולגרום לו לעשות מעשים רעים, כפי שאירע לבני שבט ראובן עקב קרבתם לקורח ועדתו.