פרשת השבוע - ראה

בס"ד
הברכה והקללה
פרשת ראה נפתחת בדברי משה אל עם ישראל, שכאשר יבואו אל ארץ-ישראל יעמיד יהושע את העם חציו על הר גריזים וחציו על הר עיבל, שהם שני הרים במרחב השומרון של ימינו. אל מול פני הר גריזים תיאמר הברכה ואל מול פני הר עיבל תיאמר הקללה. הברכה תתממש במידה שנקיים את דברי ה', ואילו הקללה תתממש במידה שלא נקיים את דברי ה'.
המקום אשר יבחר ה'
לאחר הדברים האלה מצווה משה את עם ישראל לנתץ את כל האלילים והמזבחות ששימשו לעבודה זרה כאשר יבואו אל הארץ, וזאת כיוון שבארץ ישראל יש רק מקום אחד שבו עובדים את ה' וישנו רק ה' אחד אשר יש לעבוד. בהקשר זה ישנו פסוק האומר זאת במפורש: "המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם - לשכנו תדרשו ובאת שמה". אך מהו אותו המקום? מדוע אין הוא נזכר בשמו? בתורה ישנם רק אזכורים המרמזים על המקום אשר יבחר ה', אך אין מילה מפורשת אשר אומרת כי המקום הזה הוא ירושלים. אם כן, מדוע לא מוזכרת במפורש ירושלים, שהיא העיר הקדושה ביותר לעם ישראל, ובתוך ירושלים ישנו מקום קדוש ביותר שהוא הר המוריה, ועליו ייבנה בית המקדש? מסבירים המפרשים שחל "חוק איסור פרסום" על המיקום המדויק, וזאת כדי שלא תהיה מחלוקת בין השבטים מי יזכה בנחלת העיר ירושלים. רק אחרי כניסת עם ישראל לארץ "הותר לפרסום" שהמקום ההוא, שהוא הטבור של העולם ושממנו התפתח כל העולם ובו הקריב האדם הראשון מזבח, בו הקריב נוח מזבח כאשר יצא מהתיבה ובו העלה אברהם אבינו את יצחק לעקידה - הוא ירושלים.
נביאי השקר
בהמשך הפרשה מובאת מציאות מעניינת של נביאי שקר - נביא שקר הוא אדם אשר מטרתו לגרום לנו לעבוד אלוהים אחרים, או אפילו רק לשנות משהו מדברי התורה. דבר זה יכול לגרום לשינוי של כל המסורת של עם ישראל, ולכן משה מדבר בחריפות רבה כלפי אדם מעין זה ופוסק שאחד דינו - מיתה, זאת אפילו אם הוא יבוא ויעשה מופתים רבים אשר עין אדם לא ראתה מעולם. אם כן, איך נדע אם אדם הוא נביא שקר או נביא אמת? פשוט ביותר - כאשר הוא אומר שיש לעשות דבר הסותר משהו מדברי התורה - אזי הוא נביא שקר. במהלך הדורות קמו אנשים רבים אשר טענו שהם נביאים, ובעזרת מדדי הבדיקה הללו ידעו בכל הדורות להתרחק מהם ולהוקיע אותם. המפורסם ביותר מבין נביאי השקר הוא ישו הנוצרי.
קדושת עם ישראל אל מול שאר העמים
בפרשה מוזכרים ענייני כשרות של חיות וכן האיסור לאכול בשר וחלב יחדיו. סימני הכשרות של הבהמה, החיה, העוף והדגים הינם לכאורה מוזרים ביותר - מפרסת פרסה, שוסעת שסע, סנפיר וקשקשת. אך יש לדעת כי לסימנים אלו ישנם טעמים עמוקים מאוד, אשר עלינו לנסות ללמוד ולהבינם עד כמה שניתן. אחד מענייניה של המצווה לאכול אוכל כשר הינו ליצור הבדלה בין ישראל לעמים מפני קדושתו המיוחדת של עם ישראל. בפרשה אף מוזכר עניין נוסף הממחיש את קדושה זו: בעולם העתיק היה מקובל שאדם האבל על קרוב משפחה שמת היה שורט את בשרו עד זוב דם. לא כך בעולם היהודי המאמין כי אדם שמת, הולך לעולם הנשמות שבו יש לו שלווה וכל טוב, בהתאם למעשיו, ובאחרית הימים יקום לתחייה עם שאר עם ישראל. כל הצער שיש לנו על אדם שמת, הוא בגלל החיסרון שיש לנו בעולם כרגע. לכן ישנם מנהגי אבלות ברורים מאוד ביהדות: שלושה ימים ראשונים בוכים, שבעה ימים להספד, שלושים יום אסור להסתפר ואחרי שנה (לאב ולאם) מסתיימת האבלות לחלוטין. אסור לנו לחרוג מנוהג זה ולבצע דברים קיצוניים כמו שנהגו לעשות שאר העמים, וזאת עקב קדושתו של עם ישראל.
התוכנית הסוציאלית של התורה
בסוף הפרשה מוזכרת "שנת השמיטה". הדבר המוכר לנו ביותר בענייני השמיטה הוא ציווי על נטישת שדותינו ונתינת כניסה חופשית לשדה לאכול את התבואה, דבר המאפשר לעניים לאכול כפי צורכם ללא תשלום. אך בשמיטה ישנו עוד עניין סוציאלי: ציווי על שמיטת חובות בשנת השמיטה. אם אדם היה חייב לחברו סכום כסף והגיעה שנת השמיטה, אין הוא מחויב יותר להחזיר לו את חובו. מצווה זו מצטרפת לעוד מצוות אשר מסייעות לעניים לצאת ממעגל העוני, מעין הזדמנות שנייה לעמוד שוב על הרגליים.