פרשת השבוע - שלח לך

בס"ד
נקודת מבט
בני ישראל היו אמורים להיות במדבר שלושה ימים בלבד ולהגיע מיד לארץ ישראל, אלא שבדרך אירע חטא גדול ביותר ששינה את כל התמונה. בני ישראל דרשו לשלוח שניים עשר מרגלים (נציג מכל שבט) כדי לבדוק את טיבה של הארץ לפני כניסתם אליה, וזה עצמו חטא גדול כיוון שלא סמכו על ה' שהוא יילחם עבורם, יסייע להם בכיבוש הארץ ויביא אותם לנחלותיהם בשלוה. שליחות המרגלים נמשכת ארבעים יום, אשר במהלכם הם חוצים את הארץ ורואים שם דברים מדהימים: ארץ זבת חלב ודבש, פירות גדולים עד כדי כך שצריך שניים כדי לשאת על מוט אשכול ענבים אחד ועוד. כל שנים עשר המרגלים רואים את אותו הדבר, אלא שעשרה מהם צופים בעיות קשות בכיבושה של הארץ ומחלישים את העם: ארץ משונה שמוציאה פירות גדולים, העם אשר יושב בארץ גיבור מלחמה, ארץ אוכלת יושביה כיוון שכל הזמן קוברים שם מתים, ועוד. לעומתם, שניים מהמרגלים מדברים בלשון אחרת: עלה נעלה וירשנו אותה. הארץ היא טובה ולכן פירותיה גדולים, העם לא חזק כפי שנראה לעין, הארץ לא אוכלת יושביה אלא ה' עשה כך כדי שהענקים יתעסקו בקבורת יקיריהם, כדי שהם לא יבחינו בנו ונוכל לרגל את הארץ ללא כל חשש. כל שנים עשר המרגלים ראו את אותו הדבר, אך פרשנותם למראות שונה, סובייקטיבית, לפי רצונו של האדם. הטבע האנושי הוא לראות את הדברים מנקודת מבט מסוימת, אך הגדולה היא להסתכל ולהתבונן בעומק הדברים, כפי שעשו שני המרגלים הצדיקים יהושע בן נון וכלב בן יפונה, אשר דיברו טובה על ארץ ישראל ולא הצטרפו לנביאי הזעם על הרע והקושי שבארץ.
מדוע חטאו המרגלים?
התורה מציינת בפרשה שכל שנים עשר המרגלים היו מראשי בני ישראל. לא מדובר בסתם אנשים שאינם מבינים את חשיבותה של ארץ ישראל, אלא באנשים מראשי העם. אם כן, מה גרם להם לחטוא? וכי אינם מבינים שה' יילחם עבורם ולא אמורה להיות בעיה כלשהי בכניסה לארץ? אלא שדבר אחר הפריע למרגלים, שמנע מהם את הרצון העז להיכנס לארץ: המרגלים חשבו שחיי המדבר מקודשים ונעלים יותר, מפני שאין עוסקים בענייני המעשה והחומר, אין צורך לעבד את האדמה, לנטוע, לזרוע ולקצור שהרי יש "מן" שיורד מהשמים בכל יום ויום, אין צורך לעסוק בבניין המלכות ובמוסדות השלטון על כל מרכיביו, שהרי יש הנהגה שנבחרה על ידי ה', וכן אין צורך לעסוק בייצור ובחרושת, שהרי הבגדים אינם מתבלים. בתחושה זו יוצאים המרגלים לשליחותם ובתחושה זו הם חוזרים - הם אינם רוצים להתנתק מהחיים הרוחניים במדבר, אינם רוצים לעסוק במסחר, בתעשייה ובעבודת האדמה אשר גורמים לסכסוכים ולבעיות, אלא רוצים להישאר במדבר. אך ה' מבהיר להם שהשאיפה אינה להישאר כל החיים במקום הרוחני והקדוש ללא כל מגע עם העולם הזה, אלא יש לצאת ולעבוד, לעמול ולפתח את העולם בצורה קדושה ולא להישאר מנותקים מהעשייה. החיבור הזה הוא מאוד מורכב ומסובך לביצוע, אך הוא מחויב בעולם שלנו. את הדבר הזה היה קשה למרגלים להבין.
העונש וחומרתו
ה' מתגלה לעם ומבקש להכותו במגפת דבר ולהשמיד אותו. לאחר תחינות של משה מומתק העונש ונקבע שבני ישראל ישהו במדבר סיני ארבעים שנה, כנגד ארבעים ימים שהיו המרגלים בארץ, עד שימותו כל בני הדור, מבן עשרים ומעלה, למעט יהושע וכלב. קבוצה קטנה (המעפילים) מבני ישראל, מנסה להתקדם ולהיכנס לארץ ישראל באופן עצמאי מתוך רצון להראות לה' שיש רצון להיכנס לארץ והעם עושים תשובה, אלא שמעשה זה נעשה מאוחר מדי, וקבוצה זו שהלכה בניגוד לרצון ה' ניגפת במלחמה מול העמלקי. הנחמה המצויה בסופו של סיפור זה היא ההבטחה שלאחר ארבעים שנה ייכנס עם ישראל לארץ המובטחת.