פרשת השבוע - תזריע-מצורע

בס"ד
טומאה וטהרה
בתורה ישנן סוגיות רבות העוסקות בנושא של טומאה וטהרה. טומאה היא מצב שבו נמצא חפץ או אדם מסוים בריחוק משאר בני האדם, כיוון שמשהו השתבש בו, כמו מצורע שבגלל התנהגותו חלה, וכל גופו התמלא בצרעת. ואילו טהרה היא היותו נקי מכל שמץ של לכלוך וזוהמה ויש בו זרימה נורמלית של חיים. בכדי להפוך דבר טמא לטהור, יש להחזירו לנורמליות שלו, וזאת באמצעות תיקון הדבר המעוות בו. סוגיות אלה של טומאה וטהרה נחשבות למסובכות ולמורכבות ביותר, ועיקר משמעותם בא לידי ביטוי דווקא כאשר היה בית מקדש בירושלים, כיון שאז ניתן היה לבצע שם את תהליך ההיטהרות.
לשון הרע והמצורע
אחת הטומאות המפורסמות ביותר היא טומאת המצורע. כאשר בני ישראל היו במדבר, מרים הנביאה, אחותו של משה,דיברה עליו לשון הרע. בעקבות כך ה' העניש אותה וגרם לה לצרעת. עם ישראל התעכב אז שבעה ימים במסעו, כדי לחכות עד אשר היא תטוהר מטומאתה. טומאת הצרעת באה בעקבות לשון הרע, הגורם לבני האדם להתרחק זה מזה כי אינם חפצים לשמוע לשון הרע על חבריהם. רצונו של ה' הוא דווקא ליצור חיבור ואהבה בין בני האדם, להשכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו. אדם המדבר לשון הרע, גורם בדיוק לדבר ההפוך: להתרחקות, ולכן כאשר הוא הופך למצורע עקב כך, הוא מחויב להתרחק מסביבתו ולשבת לבדו מחוץ למחנה. זהו עונשו של האדם המרחיק בין בני אדם - מידה כנגד מידה, וכאשר הוא יישב בדד, הוא יבין את גודל המעשה הנורא שעשה ויחזור בו ממעשיו, לאחר שייטהר מטומאתו. אז הוא כבר לא ירצה לחזור על מעשיו הרעים, אלא ידבר טוב על בני האדם וישכין שלום בין אדם לחברו.
כוח החיים
הטומאה באה כאשר קיים שיבוש במערכות החיים. לפעמים יש דבר חיובי ביציאה מן הסדר. לדוגמה, אישה יולדת טמאה טומאת לידה הנמשכת כמה ימים. לכאורה אין כאן כל שיבוש במערכות החיים אז מדוע טמאה היולדת? דווקא בלידה קיים דבר מיוחד הגורם לשיבוש החיים, שיבוש חיובי אמנם, אך עדיין שיבוש: כאשר האם מחזיקה ברחמה את תינוקה, הוא יצור חי והיא הנותנת לו חיים. כאשר עוזב התינוק את רחם אמו, הוא הופך להיות אישיות עצמאית לחלוטין מבחינת נשימתו ואופן אכילתו. אך אצל האם נותר חלל, מין חיסרון של חיים, שהרי לפני שניות אחדות החזיקה בתוכה חיים עצמאיים שעכשיו יצאו לאוויר העולם והתנתקו ממנה. דבר זה גורם לטומאה, החיסרון בחיים שיצאו ממנה זה עתה לאור העולם. כאשר האישה יולדת בן, היא טמאה שבעה ימים. כאשר היא יולדת בת, היא טמאה שבועיים, כיוון שהבת הינה בעלת כוח חיים גדול יותר מהבן, רוחנית יותר ומסוגלת לתת חיים כאשר היא עצמה תגדל ותגיע לגיל הפריון. טומאה זו, בשונה מרוב הטומאות, קיימת גם בימינו, גם כאשר אין לנו ביתמקדש.
נגע הצרעת
בזמן שבית המקדש היה קיים, אם אדם היה רואה בעור בשרו או בבגדיו או בקירות ביתו כתמים לבנים בדרגות שונות, היה עליו לבוא אל הכהן והוא היה מאבחן את הכתם. הכהן במומחיותו היה בודק האם כתם זה מעיד על היות האדם, רכושו או ביתו נגועים בצרעת. כאשר אכן היה חשש כזה, הנגוע היה יוצא מחוץ לעיר ויושב שם שבעה ימים, בתקווה שאחריהם יטהר אותו הכהן. כאשר היה נגע בביתו של האדם, היו מנתצים את האבנים הנגועות ושמים במקומם אחרות, ואם גם אז היה חוזר הנגע, היו מנתצים את כל הבית.
סוד נגע הבית
כאשר האדם מדבר לשון הרע, מובן מדוע הוא מקבל את עונש הצרעת ויוצא אל מחוץ למחנה, שהרי הפריד בין בני האדם בדברו לשון הרע ועל כן מופרד הוא מבני האדם. אך מדוע ביתו של האדם מקבל צרעת? מהי אשמתו של הבית? הרי זהו דבר דומם אשר אינו יכול לחטוא? מסביר המדרש שנגע צרעת הבית בא על אדם אשר לא מכניס אורחים לביתו, לא מאכיל רעבים, לא פותח את ביתו לנזקקים. אדם כזה יקבל נגע צרעת על ביתו וייאלץ להחריבו. מצוות הכנסת אורחים היא מצווה הטבועה עמוק בטבעו של עם ישראל, עוד מימי אברהם אבינו שהיה עומד בפתח אוהלו בחום היום ומחכה לאורחים שיבואו כדי להכין להם אוכל ולתת להם מים ומקום ללון.
הצרעת ברפואה ובהלכה
נגע הצרעת בהלכה הוא עניין רוחני בלבד, ללא משמעות רפואית, בשונה מהמובן הרפואי של צרעת. נגע הצרעת ומחלת הצרעת עשויים להתבטא בצורה חיצונית דומה, אך ההבדל בין הנגע לבין המחלה הוא בגורמים שהביאו להופעת הכתמים הלבנים בעור: הנגע הוא בעל משמעות רוחנית ואילו המחלה היא בעלת משמעות רפואית. יכול להיות שמבחינה רפואית האדם טרם נרפא, אך כאשר הוא מגיע לכהן, זה קובע כי הסתיימה תקופת טומאתו, לפחות מבחינת ההלכה, והוא יכול לחזור לביתו, אפילו אם הוא עדיין חולה פיזית בצרעת. וכך גם להיפך: האדם יכול להירפא מבחינה רפואית, אך להמשיך להיות נגוע בצרעת מבחינה רוחנית.