צילומים שעשו היסטוריה ישראלית

תערוכה ראשונה מסוגה מוצגת באוניברסיטת תל-אביב: "תמונות שעשו היסטוריה" הוא שמה של תערוכת הצילומים, המתקיימת עד לחודש הבא ברחבת הכניסה לאוניברסיטה (כיכר אנטין). מוצגים בה כ-60 תצלומי העיתונות הבולטים ביותר שצולמו על ידי צלמי שלושת העיתונים הגדולים - ידיעות אחרונות, מעריב והארץ - מאז שנות ה-90. התערוכה, הראשונה מסוגה בישראל, מתקיימת במלאת יובל שנים לאוניברסיטה. מטרת התערוכה היא להציג את עבודותיהם של מיטב צלמי העיתונות הישראלית ולהמחיש את כוחה של התמונה במדיה הכתובה ואת תפקידה בעיצוב הזיכרון והתודעה הציבורית.
המהפיכה התקשורתית של העידן הוויזואלי
עורכי שלושת העיתונים היומיים הגדולים בארץ, הארץ, ידיעות אחרונות ומעריב בחרו, כל עורך בנפרד, 40 תמונות שפורסמו בעיתונו במהלך העשור האחרון. מתוכן בחרו האוצרים 20 תמונות מכל עיתון ואלה יוגדלו ויוצבו על לוחות הענק בכיכר בכניסה לאוניברסיטה. הצילומים בתערוכה מבטאים את המהפכה התקשורתית שחלה בשנות ה-90 בעקבות הכניסה לעידן הוויזואלי, אמר פרופ' יורם פרי, דיקן בית הספר לתקשורת באונ' ת"א ואחד משני אוצריה של התערוכה. העלייה בחשיבות הטלוויזיה השפיעה גם על העיתונות הכתובה המייחסת מאז משקל רב יותר למימד החזותי.


הצילומים מבטאים גם שינוי בתפישה המקצועית של העיתונות הישראלית. צלמי העיתונות ממשיכים אמנם לייצג את ההגמוניה ומסייעים בטיפוח האתוס הלאומי ושימור הפרויקט הציוני, אבל בה בעת הם מבטאים גם ביקורת ומחאה חברתית, ומספקים בלשונם הויזואלית את "דו"ח מבקר המדינה". לדברי האוצר השני של התערוכה - פרופ' מרדכי עומר, מנכ"ל ואוצר ראשי של מוזיאון תל-אביב לאמנות ואוצר הגלריה האוניברסיטאית - הגרפיקה העיתונאית חילחלה וצוטטה באופן עיקבי בתוככי "האמנות הגבוהה" מאז מלחמת העולם הראשונה והפכה להיות דוגמא ומופת להתפתחות האמנות במחצית השנייה של המאה ה-20. לקראת סוף המאה כבר ניתן למצוא אמנים שאימצו באופן מוחלט את שפת העיתון כשפתם האמנותית. הצילום העיתונאי משך אמנים כמו וורהול וריכטר להיות להם כמקור וכערך לציוריהם והצטמצמו הגבולות בין שפה ויזואלית משועבדת המשרתת אינטרסים חברתיים, כלכליים ופוליטיים, לבין שפה ויזואלית אמנותית המשוחררת מכל תלות לבד מתלותה בעצמה. פרופ' עומר המשיך ואמר שצילומים שעשו היסטוריה באמצעות האמנות הולכים ומתרבים. באמנות הישראלית הצעירה ניתן להזכיר דוגמאות כמו נעורים אבודים (2003), בה תיאר ניר הוד הלוויה צבאית כפי שתועדה בצילום עיתונאי או הדיפטיך של אלי פטל ללא כותרת (2004) בו השתמש בקולאז' של נשים מקוננות כפי שהן מופיעות בתצלומי עיתונות המתעדים את ההלוויות של הרוגי האינתיפאדה, ישראליות ופלשתינאיות. בתערוכה זו מוצגים הצילומים עצמם והם כבר בבחינת "תמונות שעשו היסטוריה", אם הם יעשו גם אמנות - ימים יגידו. התערוכה נערכת בשיתוף הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר ובית ספר רוטשילד-קיסריה לתקשורת. היא תינעל ב-14 ביוני.