קבוצת תמיכה לסבים ולסבתות שכולים

(צילום: Shutterstock)

הכאב על ילד שהלך לעולמו הוא הקשה ביותר שאדם יכול לחוות בחייו, ומי שלא היה שם יכול רק לשער. במעגל האבל שנוצר סביב המוות הזה, לעתים פתאומי ותמיד לא צפוי, נמצאים מלבד ההורים גם אחים ודודים, וגם סבא וסבתא. בגילם המבוגר, המכה של איבוד נכד, שכה ציפו לו, אהבו, פינקו ורצו לראות אותו גדל ומתבגר, היא בלתי נתפשת, ולא תמיד יש אוזן קשבת למצוקתם של הסבים, כשבמוקד עומדים ההורים השכולים. קבוצת תמיכה לסבים שכולים שפועלת בשנה באחרונה מנסה לענות על הצורך שלהם בשיחה, בשיתוף, בתמיכה ובקבלת כלים להתמודדות. 

מנחת הקבוצה, טלי ציטרון, מנחת קבוצות ומטפלת בדמיון מודרך ו-NLP בעיקר לבני הגיל השלישי, הקימה את המיזם בהתנדבות לאחר שנתקלה בסבתות שאיבדו נכדים במסגרת השירות הצבאי, בתאונה או ממחלה, ונוכחה לדעת שאין מענה עבורם בשום מסגרת.

ציטרון (42), שמצליחה לשלב עבודה בתחום ההייטק עם התנדבות בשלל ארגונים, בהם "החסידה" לתמיכה ביולדות, "הרוח הנשית" לתמיכה בנפגעות אלימות, "יד לבנים" ואקי"ם ואף מנהלת את קהילת הנשים במוטק'ה, התוודעה לעולם הגיל השלישי לפני תשע שנים, כשאמה התאלמנה. "התחלתי לחפש לה חברות בגילה", היא מספרת, "ובינתיים הצטרפו לחוג החברתי שלי נשים בנות 60 ו-70 פלוס. גיליתי עולם מרתק של סיפורי חיים ותובנות והחלטתי למקד את הסדנאות שלי בגיל הזה".

באחת הסדנאות הכירה אישה שנכדה בן השבע נפטר פתאומית מחיידק טורף. "הסיפור הזה נכנס לי לנשמה. היא דיברה על הכאב הכפול, גם על הנכד שאיננו וגם על הבת שהיא אם שכולה. על כך שהיא חייבת להיות חזקה ואופטימית עבור בתה ועל כך שלמעשה אין לה עם מי לדבר. החברות שלה לא רוצות לשמוע סיפורים מדכאים, וגם במשפחה קשה להעלות את הכאב.


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


"בהמשך, הכרתי סבתא שהנכד שלה נהרג בצבא, וגם לה לא היה עם מי לדבר. התחלתי לברר וגיליתי שלא רק במסגרת האזרחית, גם במסגרת צה"ל אין קבוצות תמיכה לסבים שכולים, והחלטתי שאם אף אחד לא עושה, אני אעשה". 

במהלך עבודת הכנה של שנתיים התייעצה ציטרון עם אנשי מקצוע ואקדמיה שחקרו את התחום ועם משפחות שכולות, ובהמשך פנתה לבתי דיור מוגן, לרשויות מקומיות ולפורומים באינטרנט ואיתרה סבתות שכולות. לפני שנה הוקמה הקבוצה הראשונה, הנפגשת אחת לחודש בקניון עזריאלי בתל אביב. 

"קבוצת תמיכה היא מקום של שותפות גורל, שיח משותף, התמודדות משותפת וקבלת כלים ותמיכה", אומרת ציטרון. "כשמדובר באנשים מבוגרים ששכלו אדם יקר, מדובר באנשים שהם גם לא תמיד בקו הבריאות, שלעתים סובלים מבעיות כלכליות. באנשים שנמצאים הרבה בבית בחוסר מעש, בניגוד להורים השכולים שחייבים לחזור לשגרת העבודה והטיפול בילדיהם האחרים, והם משוועים לאוזן קשבת".

ציטרון בחרה שלא לערוך את המפגשים בצורה אינטנסיבית מדי, כדי שהאבל לא יהיה דומיננטי בחיי המשתתפים. "אנחנו נפגשים אחת לחודש. תמיד יש מפגש לפני החגים שהם נקודת משבר". במסגרת הקבוצה נערכות שיחות, גם על נושאים אחרים, ויש פעילויות של תרפיה באמנות ובכתיבה ודמיון מודרך. "לא מדובר בטיפול ראשוני לתקופה שמיד אחרי האסון, אבל ניתן להגיע לקבוצה בכל שלב. אם מישהו מרגיש אחרי חודשיים שהוא יכול לבוא, זה כמובן בסדר. 

"חשוב לי מאוד להפנות את המשתתפים לעיסוק בתחומי עניין חדשים, בתחביבים, בלימודים או בכל דבר אחר שיאפשר להם ללכת קדימה. יש בקבוצה סבתא שלא פתחה את אלבומי התמונות המשפחתיים במשך ארבע שנים, סבתא שלא העזה לומר בקול רם את השם של הנכד. אחרי כמה מפגשים, המצב שונה לגמרי". 

מחיר כל מפגש (שעה וחצי) 20 שקל, לכיסוי הוצאות השכירות. קבוצות נוספות ייפתחו במקומות שונים בארץ, בהתאם לביקוש.

לפניות: 8837177 052, [email protected]