קוצר רוח – תכונה לאומית
כאשר אני נזקק לשירותיה של חברה כלשהי או אדם שירותי, אני כמובן מטלפן וממתין. כאשר אני נענה, אני מיד מסווג את החברה או את האדם למקצועי או זעפני - קצר רוח.
והרי לפניכם הדרך האחת והיחידה לעמוד על טיבו של נותן שירות: אם התגובה היא "שלום", כבר השמחה תוקפת אותי. אם ל"שלום" מתווספת האמירה "ציפורה מדברת" או "יעקב מדבר, במה אפשר לעזור?", אני מיד פורץ במחול סוער. זכיתי, והריני מתמכר לשירותיה של אותה חברה או אדם, יהיו יקרים ככל שיהיו.
אסכולה אחרת, היותר נפוצה בארצנו קצרת הרוח, היא כמעט מכה לאומית.
דוגמא? טלפנתי ללשכתו של מנכ"ל עתיר סמכות ורב ממון, שחברתו משתרעת מקצה הארץ ועד קצה. מי שהשיבה היא כנראה מנהלת הלשכה שלו. אני בטוח ששערה עשוי בקפידה והיא לבושה כהלכה, אולם דיבורה פרוע יותר.
והנה התגובה הראשונית, המיידית: "כן!". קצר רוח. בוטה. ה"כן" הזה מבשר רעות, הוא מקפל בתוכו כשבעה משפטים שונים בתכלית, כגון: "אני לא יודעת מי אתה", "תן גז... הזמן קצר", "יש לי עוד הרבה משימות היום", "נו... יאללה..."
אני אינני מוותר. עדיין אני מייחל למילה רכה ואוהבת, ועל כן אני מגיב שוב באותו משפט בו פתחתי: "שלום", אלא שהפעם קולי מתחנן יותר. והתגובה כרעם ביום בהיר: "כן... כן!!!". פעמיים. שפירושו, או שאתה נותן גז או שאתה עף מהקו.
שלום גדעון, למה לא אמרת קודם שזה אתה?
כולנו זקוקים למילים רכות ונעימות. צילום: Shutterstock
לא ויתרתי. שמתי את נפשי בכפי וחזרתי על האמירה הלכאורה בוטה ומרגיזה, "שלום"...
"מי אתה"? ביקשה לדעת הדוברת בטרם תגזור עלי גירוש. נקבתי בשמי. "שלום", מיהרה לבשר לי בקול רווי אהבה. "שלום גדעון. למה לא אמרת קודם שזה אתה?".
בכך בעצם רמזה לי שבכספת שלה שמורים שמות אחדים שאליהם יש להתייחס בנימוס. על האחרים, סתם מטלפנים, יש להמטיר את השפה קצרת הרוח.
עוד דוגמא? בבקשה. אני ממתין בתור לרופא. יחד איתי רבים אחרים. חלפו שעתיים והתור עדיין נושם וחי. יוצאת אחות מחדר הרופא ואחד הממתינים מסתער עליה בזעם: "מה קורה פה? מתי התור שלי יגיע?", "שלא תצעק!", מגיבה מיד האחות הלא רחמנייה, "אני לא עובדת אצלך".
"את כן", הוא משיב, והקרב בעיצומו. חילופי מילים מכאיבות ושפה בוטה. אילו הייתה האחות משיבה לקריאתו הנואשת בשפה רכה: "אני מצטערת. הרופא השני במילואים וטרם הגיע. יש אכן לחץ... אשתדל לזרז את התור. אולי תשתה משהו בינתיים"?, אזי היה בוודאי נופל על צווארה והשניים היו הופכים לזוג מן השמיים.
די! הגיעה העת להרחיק מחיינו שפה קצרת רוח ודוחה. יש לאמץ את מנהגם של בני תרבות, מילים רכות ומתחשבות. כולנו זקוקים להן.
פניות לגדעון רייכר - [email protected]
ומה מרגיז אתכם? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה
מדי שנה מושיטים את זרועותיהם מאות אלפי קשישים ומתחסנים כנגד מחלת השפעת, וחיוך של נחת עולה על שפתיהם. הם...
אנחנו נוהגים לשאת את ראשינו בגאווה וקובעים ביהירות: אנחנו עם סגולה, אין כמונו בסביבה. האמנם? ואולי הגיע...
ראש הממשלה בנימין נתניהו חוזר ומצהיר: כל עוד הפלשתינאים לא יכירו במדינת ישראל, לא ננהל איתם משא ומתן...