קצבת זקנה: הקפידו לתבוע את הכסף בזמן

הנה מקרה דמיוני מקומם: יואל, אדם אחראי שתמיד דואג להיות מוכן ליום שבו לא יוכל להתפרנס עוד מעבודתו, החל להפריש כספים מתוך הכנסתו לקרן פנסיה. גם מעסיקו של יואל הפריש את חלקו מתוך משכורתו של העובד. לימים, כאשר הגיע מועד פרישתו של יואל לאחר עשרות שנים של עבודה קשה, היה בטוח כי יוכל לקצור את הפירות וליהנות מהכספים שנצברו לזכותו. מה רבה היתה הפתעתו כאשר נודע לו כי כיוון שלא יזם פנייה בזמן לקרן הפנסיה לצורך מימוש זכויותיו, לא יהיה זכאי לקבלת סכום נכבד מהכספים שנצברו לזכותו, ולמעשה ההפרשות שנעשו בעבור אותם כספים ירדו לטמיון ושייכות כעת לקרן הפנסיה. ובכן, המקרה הדמיוני המתואר לעיל אינו דמיוני כלל דווקא כאשר הגוף המבטח הוא לא אחר מאשר מדינת ישראל באמצעות המוסד לביטוח לאומי (המל"ל). אזרחים רבים שהגיעו לגיל הזהב איבדו, וממשיכים לאבד, את זכותם לקבלת קצבת זקנה בגין חלק ניכר מהשנים שבהן היו זכאים לקבל את הקצבה, כאשר כל חטאם הוא שלא יזמו פנייה אל המל"ל על מנת לממש את זכותם זו, בעוד שהמל"ל עצמו לא עמד בחובתו המינימלית ליזום פנייה אל אותם מבוטחים וליידע אותם בדבר זכאותם לקבלת הקצבה ובדבר מועד ההתיישנות הקצר והנוקשה החל על קצבת הזקנה. כך קורה, הלכה למעשה, שגמלאים רבים אינם מקבלים סכומים המגיעים עד עשרות אלפי שקלים, ולעתים אף למעלה מכך, מתוך קצבת הזקנה שלה היו זכאים, וזאת על אף שהקפידו לשלם כל חייהם את דמי הביטוח הלאומי כסדרם מדי חודש בחודשו. במה דברים אמורים? המדיניות שבה נוקט המל"ל, מושתתת על הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי על מבוטח לפנות אל המל"ל בתביעה לממש את זכותו לתשלום קצבה, ואילו מבוטח שהגיש את תביעתו למל"ל באיחור יהיה זכאי לתשלום רטרואקטיבי של 12 חודשים בלבד מהמועד שבו ביצע את פנייתו המאוחרת, ולא יהיה זכאי לקבל מאומה מכספי הקצבה שלא שולמו לו ממועד תחילת זכאותו ועד ל-12 חודשים עובר למועד הגשת התביעה. לא תמיד היו אלה פני הדברים. בעבר אפשר החוק לפקיד התביעות שיקול דעת האם לשלם קצבה גם למי שהגיש את תביעתו באיחור, בנסיבות המתאימות. שיקול הדעת האמור בוטל במסגרת תיקון לחוק משנת 1998 ונקבעו במקומו "כללי זכאות פשוטים ואחידים שניתן להביאם לידיעת אוכלוסיית הזכאים על מנת להשיג מיצוי מלא ככל האפשר של זכויות ותשלום הגמלאות במועד לכלל האוכלוסייה הזכאית לפי החוק" (מתוך דברי ההסבר להצעת החוק). הכללים היו בשלב ראשון אי תשלום לתקופה העולה על 48 חודשים טרם הגשת התביעה. תקופה זו צומצמה בתיקון משנת 2002, ל-12 ול-18 חודשים, בהתאם לנסיבות. דומה כי עמדת המוסד לביטוח לאומי והמחוקק, שלא לשלם קצבאות באופן אוטומטי למבוטחים, נובעת משיקולים תקציביים המחושבים על גבה של אוכלוסייה חלשה, שאם לא כן קשה למצוא הסבר מדוע יש להגביל את המועד הרטרואקטיבי לתשלום הקצבה. המדינה טוענת כי מדובר בתמריץ שלילי להגשת תביעות במועד, שכן על תביעה מאוחרת מתווספים הפרשי הצמדה וריבית. טענה זו הינה מתמיהה, בלשון המעטה, שכן ניתן לשער בזהירות המתבקשת, כי המבוטחים שמסיבה כלשהי לא הגישו את תביעתם לתשלום קצבת הזקנה במועד ישמחו לקבל גם את הסכום הנומינלי, כאשר אי תשלום הפרשי ההצמדה והריבית יהוו מעין "קנס" למי שלא הגיש תביעתו לתשלום הקצבה במועד. נראה שבהחלת הסדר שכזה ייווצר איזון שבו מחד יישמר האינטרס של המל"ל שלא ליצור תמריץ שלילי להגשת תביעה לתשלום קצבת זקנה במועד, ומאידך תימנע פגישה קשה שלא לצורך בציבור המבוטחים מכל מקום, המדיניות הנוהגת כיום, המוצגת למבוטחים כאמת מוחלטת שאין בלתה ולדעת הח"מ מנוגדת למעשה לכל זכות חוקתית שלה זכאי אזרח במדינת ישראל, מביאה לכך שאלפי זכאים לקצבת זקנה, אם לא למעלה מכך, קיבלו כ"תורה מסיני" את הסירוב האוטומטי של המל"ל לשלם להם את דמי הקצבה בעבור התקופה שבה לא שולם להם דבר, למעט 12 החודשים האחרונים, כל זאת מבלי שידרשו מהמל"ל להוכיח כי עמד לפחות בחובתו המינימלית ליידע את מבוטחיו אודות זכויותיהם, בסמוך למועד הזכאות. המשותף לאותם מבוטחים, שלמעשה "תרמו" את כספם למוסד לביטוח לאומי, הוא בחירתם שלא לצאת למאבק משפטי כנגד סירוב המל"ל לשלם להם את המגיע להם. בחירה זאת נעוצה לרוב באי ידיעת המבוטחים מה הם זכויותיהם ומה חובות המל"ל כלפיהם. גישה זו הינה מוטעית שכן בהתקיים נסיבות מסוימות ניתן לאלץ את המל"ל לשלם את מלוא קצבת הזקנה, לרבות בעבור התקופה שבגינה לא שולמה הקצבה מפאת העדר פנייה של המבוטח אל המל"ל. כל שנדרש בשלב ראשון הוא סירוב לקבל את החלטת המל"ל הראשונית, שבמקרים רבים ניתנת בשרירותיות מוחלטת, וכן תקיפה נכונה של ההחלטה. לאחרונה מדובר רבות על אדישותו של הציבור בישראל ועל אי נכונותו לצאת למאבקים הנושאים אופי ציבורי. מדהים לגלות כי גם במקרים הנוגעים באופן פרטי לרבים מאיתנו, בוחרים רבים לאפשר למערכת לפגוע בזכויות שאותן רכשנו בעמל רב כמעט ללא התנגדות, גם כאשר משמעות הדבר היא הכבדה ניכרת במימוש הזכות הבסיסית להזדקן בכבוד.
כתבה זו הינה מידע כללי, והיא אינה באה להחליף ייעוץ משפטי

עוד על חוק ומשפט:

בית המשפט: הסבים יוכלו לקיים קשר עם הנכדות

בית המשפט: אין לחייב סבים במזונות

הסדרי ראייה: גם בין סבים לנכד

הסכם קשישים: אפליה פסולה

אפליית מבוגרים בעבודה: יש למי לפנות

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום ייעוץ משפטי