קצה האגם, קצה העולם

ביום ד', 28.8, עולה - בחינם - בהוט וי.או.די המיני-סדרה "קצה האגם", שמגיעה למסך הכבלים לא רק עם ייחוס יצירתי מרשים ושלל ביקורות מהללות מחו"ל, אלא גם עם שמונה מועמדויות לפרס אמי (שיחולק בסוף ספטמבר), ביניהן למיני סדרה הטובה ביותר ולשחקנית הטובה ביותר (אליזבת מוס). אך טבעי שהסדרה גרפה מספר רב כל כך של מועמדויות, שכן מדובר בעוד סדרת דרמה איכותית, מלוטשת, מוקפדת ומצולמת באופן יפהפה, שמוכיחה שוב כי הטלוויזיה היא, נכון לעכשיו, מעוזן של דרמות משובחות, עם איכויות קולנועיות של פעם.

מדובר גם בעוד סדרה שבמרכזה בלשית משטרה מסורה לעבודתה שסוחבת מטען בעיות משל עצמה, סדרה שמתפתחת באיטיות, אפרורית בצביונה ואפלה באווירתה, שבה למקום עצמו - עיירה קטנה הסמוכה לאגם עם נוף עוצר נשימה - יש תפקיד עצמאי ומרכזי בעלילה. וכן, אם משהו מהתיאור הזה מזכיר קצת את "The Killing", הסדרה המעולה ששודרה אצל המתחרים ביס, זה לא במקרה - שתיהן ממוקמות באותו אזור איכות בז'אנר.

"קצה האגם" מתרחשת בעיירה הדמיונית לייקטופ שבניו זילנד, מה שנתן הזדמנות לצוות השחקנים לעשות את מה שהם יודעים, הפעם במבטא ניו זילנדי. בעשרים השניות הראשונות שבהן אליזבת מוס, המוכרת כפגי מ"מד מן", עושה את זה, זה מוזר, אבל בתוך פחות מדקה היא משכנעת לגמרי ונראית כמי שנמצאת במקום הכי טבעי לה.

מוס מגלמת את הבלשית רובין גריפין, שחיה ועובדת בעצם בסידני, אבל חוזרת לעיירה כדי לסעוד / לבקר בפעם האחרונה את אמה החולה בסרטן. בעת שהותה במקום מנסה טו?א?י, בתו בת ה-12 של מאט מיצ'ם, סוג של ראש המאפיה המקומית, להתאבד בצעידה לתוך האגם הקפוא. היא ניצלת ואז מתברר כי היא בהריון שאיש לא ידע עליו.

בשל ניסיונה בחקירת נוער מבקש מגריפין בכיר במשטרה המקומית, הבלש אל פרקר, לסייע בתחקורה. גריפין מתחילה לדובב את הילדה ועולים בה חשדות כבדים באשר לאבי העובר ולמתרחש בתוך משפחתה של הילדה, משפחת הפשע שמתנהלת כשבט עם חוקים משלו, הנתון אך ורק למרותו של האב. אלא שאז טואי נעלמת, ומתברר כי מי שאירחו אותה לזמן קצר הן חבורת נשים בראשותה של גורו תימהונית שהתנחלה על שפת האגם, מעין אחוות נשים שעוסקת בהעצמה בחיק הטבע.

ככל שנמשכים החיפושים אחרי טואי צפים ועולים על פני השטח שלל פשעים ועבירות וחשדות. גריפין מחליטה להישאר בעיירה ובצוות החקירה, מה שעולה לה לא רק בפירוק מרחוק של זוגיות שהייתה לה בסידני, אלא גם בצורך להתמודד עם אירועים קשים מעברה שלה.

הסדרה נוגעת באונס, בגילוי עריות, ביחסים במשפחה, בסמים, בשחיתות, במאבקי כוח ושליטה, בפוליטיקה של עיירה קטנה, בסודות ושקרים, בנהייה אחרי גורואים, ובצורך האנושי לסגור מעגלים, ללמוד לקבל את הפגום והשרוט.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

ג'יין קמפיון, במאית קולנוע עטורת אוסקר ("הפסנתר"), שזו לה סדרה טלוויזיונית ראשונה, הגתה וכתבה את הסדרה (יחד עם ג'רארד לי) ואף ביימה אותה (יחד עם גארת' דיוויס). לתפקיד הגורו התימהונית ליהקה את כוכבת סרטה "הפסנתר" וזוכת אוסקר בעצמה, הולי האנטר, שנראית שדופה ומרתיעה עם רעמה אפורה שפניה הזעירות נבלעות בה, ודיבור צפוד-פסקני.

האנטר היא אולי השם שמושך תשומת לב ראשונית של צופים, אבל מוס היא האטרקציה המרכזית ומי שמשאירה אותם צמודים למסך עד הסוף. רובין גריפין שלה היא בלשית מהסוג האמיתי: אינטליגנטית, נטולת זוהר, חושבת, מתאמצת לשמור על כושר, בולעת הרבה שטויות בגלל פוליטיקות פנימיות וסתם דעות קדומות ובכל זאת מסורה-מכורה לעבודתה.

מוס מעצבת בדייקנות עד להרמת הגבה האחרונה דמות מורכבת, טעונה, מאופקת, עצמאית ונחושה, אך לעולם לא מתריסה או אגרסיבית סתם. דמות פגומה ומאוד אנושית, שלמרות כל מה שקרה לה (לא נגלה) וכל מה שנוחת עליה (גם לא נגלה), משתדלת כמיטב יכולתה לקבל את עצמה, להמשיך הלאה ולהתנהל - במידת האפשר - בטווח הפחות או יותר נורמלי. מוס עושה את זה מצוין, וגם כל הקאסט שסביבה עושה עבודה טובה מאוד, וכולם ביחד מרכיבים פסיפס אנושי מרתק ושונה מהמקובל.

ואחרון חביב: הנוף. הוא פשוט עוצר נשימה בכל פעם מחדש, והוא שחקן לגמרי לא משני בסדרה הזו, שהאווירה היא מרכיב מרכזי בה. הצילום והעריכה המצוינים גורמים לצופה כמעט להריח את ניחוחות היער, ולחוש בערפילים שעל פני האגם.

"קצה האגם", מיני סדרת דרמה בשישה פרקים, מיום ד', 28.9, בהוט וי.או.די בחינם. הפקה של בי.בי.סי וסאנדאנס. יוצרים ותסריטאים: ג'יין קמפיון, ג'רארד לי; בימוי: ג'יין קמפיון, גארת' דיוויס; צילום: אדם ארקפאו; עריכה: אלכסנדר דה פרנצ'שי, סקוט גריי; מוזיקה: מרק בראדשו; הפקה: פליפה קמפבל. משתתפים: אליזבט מוס, הולי האנטר, טום רייט, פיטר מולאן, דיוויד וונהאם, ג'יי ריאן, ז'קלין ג'ו ואחרים