קצת שקט, בבקשה: ישראלים, ששש

החלום המתוק של כל שוחרי השלווה והרוגע הוא הליכה איטית לאורך חוף הים, האוזניים כרויות לרחש הגלים המתנפצים אל החול הזהוב, ורוח מלטפת של שעת רצון בין הערביים פורעת את שיער ראשם.

במציאות: חבטות קולניות של רקטות וכדורים שורקים מעל. המתהלך לאורך החוף הנאלץ להתכופף מעת לעת לבל יחבטו בו הכדורים הנוקשים. קולות של צהלה ורעש מחרישי אוזניים. אופנועים דוהרים בינות למבקשים שלווה ונחת על החופים המעטים בארצנו שעדיין נותרו פנויים,  ורכבי שטח נוהמים בינות למשתרעים על החול.

רעש גם ביבשה

רוצים לאכול בנחת ולדבר עם המשפחה? חכו לאי בודד. צילום: shutterstock

לא הרחק משם, ביבשה, הקולות הצורמים עוד עולים ומתגברים. הקולניות כבשה כל חלקה טובה. עומדים שני בני אנוש בעלי חוש שמיעה מפותח זה כנגד זה וזועקים עד למלוא גרונם: מה נשמע? איך אצלך?

הישראלי המצוי, המבקש לסעוד את לבו במסעדה עם בני משפחה וחברים, לשוחח ברוגע ולהחליף רשמים וחוויות - נאלץ לחלום על אי בודד. הכניסה למסעדה מלווה במוסיקה רועשת המהדהדת מקצה עור התוף ועד קצהו. כיצד ניתן לשוחח בנחת כאשר על המשיח את לבו להתגבר על הרמקולים המטיחים בעוצמה צלילים רעשניים?

ביקור בחנות ,בבית עסק גדול או קטן, בקצה השכונה או בקניון, מטריף אף הוא את החושים. מוזיקה קולנית מלווה את המסע האמור להיות חרישי בינות לחולצותף המכנסיים והגרביים הצבעוניים. בכל אשר נפנה ייפגע עור התוף שלנו.

היכן הימים הנפלאים שחלפו לבלי שוב כאשר ציוץ הצפרים הייתה המוזיקה שליוותה את ההולכים בינות לשבילים? להיכן נגוזו הזיכרונות של ימי הרוגע והשלווה, של הדממה המרגיעה המשככת את סערות הנפש? ואולי לא היו כלל ימים כאלה? אולי מדובר בחזיון תעתועים שלא היה מעולם?

עוד רייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

מה מרעיש לכם? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה