ראש השנה ושבת תשובה - פרשת "וילך"

בס"ד [u]
ראש-השנה - יום הדין
[/u] השבוע ביום שני בערב הסתיים חודש אלול - חודש הרחמים והסליחות, וניכנס הישר לעבר חג ראש-השנה. בראש השנה פותח ה' את ספריו ודן את בני האדם. בתלמוד אנו מוצאים הסבר על הדרך שבה חותם ה' את גורלו של האדם: "שלושה ספרים נפתחים בראש השנה: אחד של רשעים גמורים ואחד של בינוניים ואחד של צדיקים. צדיקים גמורים נכתבים מיד לחיים, רשעים גמורים נכתבים ונחתמים למיתה, ובינוניים תלויים ועומדים (ממתינים לגזר דינם) מראש השנה ועד יום הכיפורים. זכו - נכתבים לחיים, לא זכו - נכתבים למיתה". בימים אלו מחליט הקב"ה למי יסלח על מעשיו ולמי לא. ההחלטה עצמה נחתמת ביום הכיפורים. [u]
ראש השנה נקרא גם יום הדין וזאת משתי סיבות:
[/u] [u]
האחת:
[/u] משום שביום זה הסתיימה בריאת העולם, וה' רצה שישרור סדר בעולמו, וכל ברואי העולם ינהגו על פי מידת הדין - החוק והסדר. [u]
השנייה:
[/u] ביום זה נשפט האדם הראשון על חטאו, גורש מגן העדן ונגזר גזרת המוות על בני האדם. לכן גם צאצאיו (בניו ובני בניו) יישפטו ביום זה לפני ה'. [u]
עשרת ימי תשובה
[/u] עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי נקראים "עשרת ימי תשובה" והם חלים מראש השנה ועד יום הכיפורים. שמם של הימים הללו נובע מתפיסתם כתקופה ראויה במיוחד לחשבון נפש ולתשובה, בדומה לחודש אלול ואף יותר ממנו. חשוב לציין כי בכל השנה אפשר ואף רצוי לעשות תשובה, אלא שבימים אלו התשובה יותר קרובה. עשרת ימי תשובה מכונים גם "ימים נוראים", מלשון יראה ופחד מגזר הדין. בימים אלו, על- פי חז"ל, ה' קרוב ביותר אלינו וביכולתנו להתקרב אליו יותר ולבקש סליחה ומחילה על חטאינו בצורה איכותית יותר. חכמים המשילו זאת למלך שיצא מארמונו וירד אל העם ויש לכל אדם הזדמנות לפנות אליו ישירות. המושג "תשובה" פירושו חרטה על המעשים הרעים שעשינו במהלך השנה, וקבלה לעתיד שלא נחטא עוד במעשים רעים אלו בכוונה תחילה לעולם ועד. יחד עם זאת, בעברות שבין אדם לחברו לא מספיקה התשובה, אלא צריך להוסיף עליה בקשת סליחה מהחבר. מכאן מקור המנהג לבקש בערב ראש השנה סליחה ומחילה מהסובבים אותנו.


[u]
"שבת תשובה"
[/u] מיד אחרי ראש-השנה, אנו ממשיכים ברצף האירועים ונכנסים ל"שבת-תשובה". בשבעת הימים שבין ראש השנה ליום כיפור, יש תמיד שבת אחת הנקראת "שבת שובה", על שם המילה הראשונה בהפטרה המיוחדת שקוראים בשבת זו, המתחילה כך: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעווניך" (הושע י"ד, ב). שבת זו נקראת גם "שבת תשובה" ובה הרב נוהג לדרוש בפני הציבור בענייני תשובה לקראת יום-הכיפורים. [u]
פרשת "וילך" - העברת סמכויות
[/u] בגיל 120, כאשר הוא ערני לחלוטין ועוד כוחו במותניו, נאלץ משה רבינו בעקבות ציווי ה' להעביר את סמכויות ההנהגה לתלמידו יהושע בן-נון. משה מברך את יהושע בברכת "חזק ואמץ", על המשימות המיוחדות שניתנו לו: העברת עם-ישראל את הירדן, הכנסתם לארץ, כיבוש הארץ המובטחת והנחלתה לשנים-עשר השבטים. בנוסף מצווה ה' את משה ויהושע לכתוב את התורה וללמד אותה את עם-ישראל, שתהיה שגורה בפיהם. בהמשך הפרשה מגלה ה' למשה וליהושע בן-נון כי אחרי מותם, עם-ישראל יחטא ויעבוד עבודת אלילים. בעקבות כך, ה' יביא עליהם צרות רבות וקשות, עד אשר יחזרו בתשובה. אכן, על-פי ההיסטוריה של עמנו, אחרי תקופת יהושע, עם-ישראל עבדו עבודת אלילים, ובעקבות כך באו אליהם צרות רבות. [u]
מצוות "הקהל"
[/u] בהמשך הפרשה, משה רבינו מצווה את עם-ישראל על-פי ציווי ה' לכנס את כל העם בבית- המקדש פעם בשבע שנים ולקרוא בתורה. מטרת טקס זה לזרז את העם במצוות ולחזק בליבם את הכרת הדת והחשק לקיום מצוות התורה. מעמד זה הינו מעמד מיוחד במינו, כאשר כל העם מגיע לשם: אנשים, נשים, זקנים וטף. ניתן להבין מדוע האנשים, הנשים והזקנים צריכים להגיע, אך מדוע יש לסחוב לירושלים את הילדים הקטנים? הרי גם ככה אינם מבינים כלום ממה שנאמר בטקס הזה ויותר מכך - הם בוודאי יפריעו למהלכו? אלא מכאן שישנה השפעה מיוחדת על הילדים והתינוקות בעצם המעמד המיוחד, למרות שאינם מבינים כלום בתוכן הדברים. בכל מקום בו ילדינו נמצאים, הם מושפעים - אפילו אם אנחנו חושבים שהם לא מבינים, הם קולטים והרבה מאד. התורה מלמדת אותנו שעלינו להיות מאד זהירים, ולדעת לקחת את ילדינו רק למקומות חיוביים כבר בעת לידתם, כדי שיקבלו אנרגיות חיוביות. ועל-כן התורה מצווה אותנו לקחת אותם למעמד עצום זה פעם בשבע שנים - מעמד בו כל עם-ישראל יחדיו מתחזק בלימוד התורה וקיומה.