רדפורד במים סוערים

"הכול אבוד". הצילומים באדיבות לב

אני מודה שעם כל חיבתי העזה לרוברט רדפורד (ויש, לא פחות, גם בדיגום המקשיש), הייתי סקפטית: סרט שלם על איש בלי שם, שכמעט לא מדבר, וכל אותו זמן נאבק לשרוד בים? על פניו זה נראה לי מתכון לשיממון, אבל בכל זאת - רדפורד, אז הלכתי. וישבתי מרותקת לאורך כל 106 דקות הסרט, כמו במותחן עתיר אקשן ועלילות, קשובה לכל אוושת מים כאילו מדובר בדיאלוגים מורכבים ושנונים הדורשים ריכוז עמוק. ולא הייתי לבד. כבר מזמן לא צפיתי בסרט כשמסביבי כזו דממת צופים. את כל זה עושים שניים: הזקן והים - רוברט רדפורד, שבגיל 77 מוכיח שוב שהוא לא רק גבר שעושה נעים בעיניים, אלא גם שחקן קולנוע נהדר, שלא זקוק לטקסטים ארכניים כדי להפגין וירטואוזיות משכנעת וכובשת מול המצלמה, וים אכזר אחד (גם אם בחלקו מתוצרת מכלי צילום ענקיים).

"הכול אבוד" הוא סיפור שמתרחש על פני שמונה ימים שבהם עושה גיבור הסרט - איש שאין לו שם (למה שיהיה? איש אינו פונה אליו, והוא אינו מדבר אל עצמו בקול) - את כל המאמצים כדי לשרוד בלב ים. הסרט דווקא נפתח בקולו, בדברים שהוא כותב בפתק שבהמשך יתברר שהוא מטמין בצנצנת זכוכית על משקל מכתב בבקבוק, ובהם הוא מסכם-נפרד בתמציתיות, ככל הנראה ממשפחתו, ומודה ש"הכול אבוד". כשהמכתב ייכתב במהלך הכרונולוגי של הסרט, יתברר שזו לא אמירה סנטימנטלית, אלא הגדרת מצב מפוכחת. כי כזה האיש, כפי שרדפורד מגלם ומעצב אותו באופן לגמרי משכנע: מאופק, ענייני, מעשי, עצמאי, נטול סנטימנטים וקר רוח; איש שיודע - וכנראה גם אוהב - להיות לבד, ואינו זקוק כל הזמן לרעש אנושי.

אחרי שאנחנו שומעים את נוסח המכתב, חוזר הסרט שמונה ימים אחורה, לנקודת הפתיחה הכרונולוגית של העלילה. האיש משייט לבדו בספינה בלב האוקיינוס ההודי, ככל הנראה במסגרת מסע עצמאי ארוך, ומתעורר כשמים חודרים לתוך הספינה. בירור קצר מגלה לו כי בזמן שישן התנגשה הספינה במכולה שנשמטה כנראה מספינת מכולות, ונפגעה. ומכאן והלאה מתחיל מותחן שקשה לתאר או להסביר - חייבים לראות - שבו נאבק האיש באיתני הטבע ומנהל לבדו מסע הישרדות בים. זה מתחיל בניסיונו להשתחרר ולהתרחק מהמכולה ונמשך במאמציו לתקן את החור שנפער בדופן הספינה. לאחר שאינו מצליח לתקן את מערכות הקשר והניווט ששבקו בפגיעה הראשונית, הוא ממשיך במאמציו לנווט את דרכו. אחר כך מגיעה סופה אימתנית, שהופכת את הספינה, שוברת את התורן וכמעט מטביעה אותו.

האיש מחליט שהברירה היחידה היא לנטוש את הספינה לטובת סירת ההצלה וכך הוא עושה, אחרי שהוא מטעין בה כל דבר שימושי שעולה בדעתו, כולל מכשיר ניווט עתיק, שכפי הנראה קיבל פעם במתנה. בסירת ההצלה הוא לומד להיעזר במכשיר, לחשב את התקדמותו ולמקם את מסלולו במפה; הוא אוכל, מוצא דרך לאגור טיפות מים לשתייה, מנסה לדוג ומאותת לספינות מכולה ענקיות שחולפות על פניו מבלי משים. הוא שורד.

עוד על קולנוע:

אבודים בחלל 

שישים ומשהו-משהו

אהבה זה מצחיק

כשהבועה מתפוצצת בפנים