רוצים לראות משהו באמת טוב?

לא הכול טוב בחיי הגיבורות במחזה "משהו טוב". אבל כמו שהן מצטטות דברים שנאמרו להן על כך שיש להן משהו טוב ביד וכדאי שיחזיקו בו חזק - לתיאטרון הבימה יש במחזה הקטן והאינטימי הזה משהו טוב ביד, וכדאי שיתייחסו אליו כאל אוצר קטן. דברים טובים באים, כידוע, באריזות קטנות, והמחזה הקטן הזה לשלוש שחקניות, שמוצג באולם ברטונוב הקטן, עם מינימום תפאורה ותלבושות הוא בדיוק כזה.

"משהו טוב" מאת איליין מרפי האירית, הוא מחזה במונולוגים המספר סיפור משפחתי בין שלושה דורות של נשים: הסבתא, קיי, שמטפלת בבעלה ג'ימי, שרתוק לבית בעקבות אירוע מוחי; האם לוריין, שצלחה פרידה קשה מבעל נרקומן שנים קודם לכן וגידול בת כהורה יחיד, אבל קצת מתפרקת בקצוות ומגיעה לטיפול בעקבות האירוע של אביה; והבת איימי, מתבגרת בת 19 שחייה השתבשו לאחר שנכנסה להריון מחבר שנוסע לאוסטרליה.

כל אחת מהשלוש מספרת משהו מהסיפור המשפחתי, מושכת את קטר העלילה קדימה ומשבצת בפאזל פיסות מהעבר, בסדרה של מונולוגים שמשתלבים-מתייחסים זה לזה. כל אחת יושבת לאורך ההצגה על ספסל משלה על הבמה, שם היא מחליפה פריטי לבוש ואביזרים בודדים להמחשת רגעים ומצבים וממנו היא יוצאת לשלב הבא במסע. רק בסוף מתלכדות שלושתן יחד לתמונת הסיום. כל אחת מהן עוברת תהליכים ותהפוכות: איימי, הצעירה, מתבגרת קצת בעל כורחה; לוריין מצליחה לעצור את סחרחרת חייה ולהתחיל גם ליהנות מהם; קיי אמנם לא מצליחה לעצור את הזמן האוזל לה, אבל מצליחה בהחלט לחיות אותו בדרכה וכרצונה.

כאמור, חיי שלושתן אינם דבש מהול בסוכר. איימי נכנסת להריון לא צפוי שאיתו עליה להתמודד לבדה. לוריין נאלצת להתמודד עם עצמה, עם בעלה הנרקומן ששב ומבליח ברגעים הכי לא נכונים בחייה, עם גבר חדש שמחזר אחריה, עם האופציה לכך שיהיה לה טוב. קיי מתמודדת עם דעיכתו של בעלה, האיש שמרבית חייה היה הנפש הכי קרובה אליה, עם הפחד מה תעשה בלעדיו, עם זקנה ובדידות.

שורה תחתונה: הצגה שהיא כמו שוקולד מריר מענג, עם ליא קניג אחת מופלאה.

"משהו טוב", תיאטרון הבימה בשיתוף תיאטרון מראה - קרית שמונה. מאת: איליין מרפי; נוסח עברי: רבקה משולח; בימוי: רועי הורוביץ; תפאורה: מושיק יוסיפוב; תלבושות: ילנה קרליך; תאורה: מאיר אלון; מוזיקה: אפי שושני; ייעוץ תנועה: מירי לזר. משתתפות: ליא קניג, טטיאנה קנליס-אולייר, מורן רוזן. משך ההצגה: כשעה ורבע, בלי הפסקה

עוד על תיאטרון:

רואים את הלבן בעיניים

למי למי יש יותר כבוד

אנטיגונה אחרת לגמרי

מותק, תעבירי את הציאניד