רייכר מתרגז: איך הוא עומד בזה?

בנימין נתניהו. צילום: yakub88 / Shutterstock

אני מעריץ את ראש הממשלה ואת רעייתו. זה בהחלט פתיח המעורר כמובן התנגדות רבה. אנמק בהרחבה: קיתונות הבוז, הלעג והביקורת שסופגים השניים ביחד וכל אחד לחוד היו גורמים לאדם מן השורה לקפוץ מהקומה הגבוהה ביותר. שהרי כל אחד מאיתנו הסופג עלבון נפגע עד עמקי נפשו ומזדעזע. לא הזוג נתניהו, הסופג השכם והערב מילות בקורת על כל צעד ושעל. כל מהלך מדיני או אחר של ראש הממשלה זוכה גם להתנגדות מביתו שלו, כלומר ממפלגתו, ובנוסף לכך, כל יום וכל שעה אנחנו קוראים על מעלליה של אשתו - נכונים, ואולי סיפורי בדים - וצערם בוודאי גדול. הבה נתאר לעצמנו את מה שעובר על השניים. כיצד הם עומדים בגלי הביקורת והעלבון הניתכים עליהם כגשם שאין בו נדבה. שיא גינס מגיע לשניים. כיצד הם עומדים בשטף הבלתי פוסק הזה?

בן גוריון, היחיד בדורו, כאשר כעס על לוי אשכול שלא הסכים למנות ועדה חקירה לבדוק את פרשת לבון שהציקה לו אז, התפטר מזעם בעקבות העלבון וכינה את אשכול "בריון מוסרי". וכל כך למה? הוא נעלב אישית. מנחם בגין, שספג באחרית ימיו ביקורת חריפה על מלחמת לבנון שאותה יזם, הודיע: "אינני יכול עוד", והתפטר ממשרתו.

שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה, אוחזת בזרועו במחווה של מסירות ואהבה, וקיתונות הלעג נשפכים על השניים ללא הפוגה. אינני עוסק בשאלה אם הביקורת מוצדקת או לא. אני שואל כיצד הם מצליחים לעמוד נפשית מול המתקפה הרצחנית הזו הבלתי פוסקת?

כאשר הייתי מועמד לכנסת שיגר בי העיתונאי בדימוס אריה אבנרי חץ מורעל. הוא כתב כי הזנחתי את אמי האלמנה בחיפה על אף עושרי, כאשר האמת היא כי אמי לא הייתה אלמנה בחיפה אלא חיה אז באושר, ללא עושר, עם אבי והעברתי את שניהם על חשבוני לבית אבות בירושלים כדי שיהיו סמוכים אלי. "האלמנה" ואבי חיו בצוותא עוד שנים הרבה, ותמכתי בהם עד יום מותם. עלבוני היה גדול כל כך עד ששקלתי שלא להמשיך במירוץ, שהרי אם הייתי נבחר לכנסת הייתי בוודאי זוכה לשפע מהזן המגונה הזה.

לא רק נתניהו. אין כמעט ראש ממשלה בארצנו שלא ספג ביקורת ממתנגדיו, ורבין למרבה הצער והכאב אף נרצח, אבל מלחמה מרוכזת כזו, יומיומית, חסרת הפוגה, המתנהלת נגד נתניהו הפכה כמעט לאופנה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

זה הרגע להיזכר בבדיחה מרה על הגביר בעיירה ששימש בתפקיד ציבורי רם דרג וספג עלבונות למכביר, וכאשר נשאל מדוע הוא מסכים לספוג את כל החרפות והגידופים הללו השיב: בשביל הכבוד... שאני אוותר על כבודי?

ראש הממשלה שלנו זכה כבר בכבוד מהזן הזה למכביר. אם היה מתפטר ממשרתו ומהלך בבירות העולם כמרצה או כפטרון לחברות ענק היו גלים של כסף וזהב נשפכים לאמתחתו. הוא לא היה חייב אז בהסברים לציבור מדוע הוא ורעייתו נסעו במחלקה ראשונה או שפטרון עתיר ממון שכר עבורם מטוס פרטי.

מה המניע להחזיק במשרה הזו המביאה על האוחז בה צער, סבל וייסורים? מהו המעיין שממנו שואב ראש ממשלתנו את הכוח והעוז להמשיך ולספוג קיתונות של ביקורת? או שמא אני טועה ובניין הקלפים שבניתי כאן מתפוגג כאשר נגלה כי דברי הלעג והביקורת הניתכים על ראשו נדמים בעיניו כגשם נדבות. רק פסיכולוג יידע להשיב על הקושייה הזו.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

שיא ההפקרות

שאלה של כלכלה

הניחו לצבא

בעניין אולמרט

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה