רייכר מתרגז: איך חוגגים עצמאות?

צילום: Shutterstock 

מדי שנה אני חוזר ומתחבט בשאלה: כיצד עלי לחוג את יום העצמאות? האם עלי ליטול את משפחתי ולצאת למנגל בחיק הטבע ושם, בינות לגלי העשן וניחוח הצלי החרוך, להיזכר ביום העצמאות הראשון, שאני כילד נסער ונרגש זוכר את חיילנו הצועדים בסך ודגלי האומה שזה עתה הוקמה מתנופפים ברוח?

ובאשר לצביונו של החג נשאלת השאלה: האם אכן הצבא צריך לחדש את אותה מסורת שנקטעה ולשגר את מיטב לוחמינו ונשקנו לרחובות הערים ולקצור קריאות הידד מפי קהל האלפים? ואולי ראוי שמטס ראווה של חיל האוויר, המפגין לוליינות אווירית ומטוסים מנמיכי מעוף, הוא הדרך הנאותה לחוג את חגנו הלאומי?

טרם מצאנו את הסגנון הראוי וההולם, שהרי זהו החג הצעיר ביותר בחגי ישראל. רוב חגינו עוברים עלינו בייסורים ובאיסורים. רק מעטים, כמו שמחת תורה, רבי עליצות ושמחה.

החג הזה שלנו, החדש, שטרם מלאו לו שבעים שנה, צמוד ליום הזיכרון המשרה עלינו עננה של עצבות. הסמיכות הזו בין עצב לתוגה משרה מבוכה: בעוד אנחנו מבכים את מתינו במלחמות ישראל ניתן לפתע האות, וגלים של חוגגים שוטפים את הרחובות ויוצאים במחולות.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

בעוד אנחנו ממשיכים לתהות ולעצב את תוכנו של החג, אנחנו נפטרים בהדרגה מהחזיזים שגרמו לא מעט לכוויות ולאשפוזים.

מסורת נוספת שמעצבת את חגנו הלאומי היא מסעות רגליים של צעירים, מבוגרים, זקנים, נשים וטף. בעוד הם פוסעים על פני קילומטרים רבים ומתנשפים מחמת המאמץ, הרי שמגרונם בוקעת שירה אדירה על נופים ומולדת.

ואולי לא צריך כלל להתוות גבולות? כל אחד והדרך שבה יחוג את יום העצמאות, כל אחד וסגנונו: נהירה לבימות הזמר ומחיאת כף לזמרים עתירי תקציבים, יציאה לחיק הטבע, התכנסות חברתית רבת משתתפים והנפת דגלנו הכחול-לבן על חצרות, בתים ומגדלים מוארים.

חג שמח!

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

כמה קל להעליל

תנו לנשום

איפה הנימוס?

שירה בלתי מובנת

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה