רייכר מתרגז: איפה מורא האל

הרב מוטי אלון הורשע בשבוע שעבר על ידי בית המשפט בעבירה שיש עימה קלון. הוא הואשם בתקיפה מינית, והשופטת האמינה לדברי הקורבן. עוד ועוד מתרחש לנגד עינינו מחזה תעתועים: אנשים המיטיבים את כיפתם על ראשם, ביניהם גדולי תורה ורבנים ידועי שם, יראי שמים, המתפללים בדבקות, מצטטים פרקי חז"ל וחכמים נודעים, יוצאים ובאים בינות לסורגים, ובבית המשפט מיטיבים את כיפתם ומסלסלים את פיאותיהם ומורשעים בעבירות שיש בהן כפירה חמורה בתורה ובמצוותיה.

אני מודה כי המחזה הזה מופלא בעיני. הרי מי שבאמת ובתמים מאמין בדת ישראל ומכיר הלכה למעשה את תרי"ג המצוות ומתפלל בדבקות השכם והערב ומצטט ביראה את הפסוקים המתרים באדם לבל יחטוא, לא יכול לבצע עבירה קלה כחמורה מבלי לחשוש מזעמו של הבורא.

שאלתי שאיננה קנטרנית היא: האם באמת עובר העבירה מאמין בכל שפע המצוות והאיסורים והכללים שעל פיהם עליו לנהל את חייו המוסריים? האם הוא באמת ירא שמים? הרי מורא האל שמשקיף ממעל על החוטאים צריך לכאורה להרתיעם. מילא אם מדובר בחוטאים חילונים שאינם נושאים ראשם כלפי בוראם ומאמינים בהבלי העולם הזה - ניחא, אבל כיצד קורה שאנשים המקדישים את כל חייהם לעולם מוסרי המתנהל על פי כללים קפדניים ומאיים בשפע של עונשים קשים מנשוא על החוטאים מסוגלים לבצע עבירות שהדין עליהם בימים עברו היה כרת או מיתה? האם אין הם יראים את היותם נידונים לגיהינום הממתין להם לאחר מותם? אין הם נרתעים מהיורה הרותחת הממתינה להם בבואם ביום פקודה אל שערי מרום?

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

המסקנה המתבקשת היא אחת: אין בלבם מורא שמים. תפילותיהם של אלה החוטאים הן מן הפה ולחוץ, או אולי,תרשו לי הרהורי כפירה, הם אכן יראים מזעמו של האל, אבל תאוות הבשרים שלהם ונטייתם להנאות האסורות חזקות עד כדי כך שהם מסוגלים להתגבר על יראת שמים ולחטוא.

אני, כמי שאיננו מקפיד על הדינים והמצוות, אינני עובר על החוקים מסיבה אחת פשוטה: אני מתיירא מפני העונש. מפני הקלון. מפני החרדה הנוראה לאבד מוניטין ושם טוב. אילו הייתי דתי וירא שמים הרי שהחרדה הזו הייתה גדולה מאה מונים, שהרי אליה היה מתווסף הפחד הגדול והנורא להידחות מגן העדן ולעלות על המוקד ביורה הרותחת.

ואולי המסקנה האחת והבלתי נמנעת היא: כולנו, חילונים ודתיים, נוצרים וכופרים, מוסלמים ובודהיסטים, כולנו קורצנו מחומרים בסיסיים ומתאוות גשמיות ששום דת שבעולם לא תכריע אותן, שום תפילה בכל שפה לא תמנע אותן מלבד המחסום האחד והיחיד: המוסר הפנימי שלנו. היושרה האישית של בני אנוש באשר הם שם היא האחת והיחידה ואין בילתה שתמנע את קין מלהרוג את הבל אחיו.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

מה בריא ומה מוקצה

הניחו לנבחרים

שיחות השלום

הקרב על הנמלים