רייכר מתרגז: בעניין אולמרט

צילום: GERSHBERG Yuri, Shutterstock

גילוי נאות: אני מאוד מחבב ומעריך את אהוד אולמרט. נפגשנו לראשונה כאשר הוא חבר כנסת נמרץ, נלהב ושוחר צדק ואני כתב "דיעות אחרונות" בכנסת. השנה הייתה 1975. חלפו מאז כמעט ארבעים שנה.

אהוד אולמרט החל את דרכו כאשר הוא לוחם בשחיתות ללא חת וללא מורא ומשוא פנים. עד כדי כך הלם בהם, במושחתים, שהללו איימו על חייו, ושמירה אישית הוצבה על ביתו בשכונת בית הכרם בירושלים לבל יבולע לו רע מדורשי רעתו. והללו היו מרובים.

הוא פילס את דרכו באומץ ובנחישות, ועד לכס ראש הממשלה הגיע. מזכירתו הנאמנה שולה, שעמדה לצידו לכל אורך אותן שנים, הייתה מדברת עליו בהערצה כאשר עיניה מתנוצצות בגאווה.

לפתע הכול התנפץ לרסיסים. האיש הזה, שניהל את מדינת ישראל, יצטרך אולי, לאחר שמיעת הערעור, לשבת בתא אפל וקודר. אולי אפילו בצוותא עם נשיא המדינה לשעבר.

הלב נחמץ. אין בכוונתי להתמודד עם הראיות ועם משקלן. סנגוריו המוכשרים יעשו זאת בקרוב כאשר יתייצבו בפני בית המשפט העליון. אבל אני סבור כי מדינה המנהלת משפטים ללא מורא וללא משוא פנים כנגד מנהיגיה וראשיה ראויה להערכה.

פסק הדין וגזר הדין אולי שגויים. בית המשפט העליון יכריע. אבל העובדה שנשיא, ראש ממשלה, שרים ונכבדים עתירי ממון ושררה עומדים לדין כאחד האדם מעציבה, אך יש בה גם בשורה גדולה של טוהר מידות ויושר שאיננו מבחין בין רמים ונישאים מעם לבין "עמך" ודלת העם. העובדה שבית המשפט מישיר את מבטו המאשים ומשגר אותם לכלא ראויה להערכה. שהרי מדובר במדינה שזה עתה נולדה ואשר עד לאחרונה היו כל נכבדיה ועתירי הממון שלה חובקים זה את זה, מעין משפחה חמה ומלוכדת. חברים בלב ובנפש. אנשי הון ושררה התגודדו זה בחברת זה. אך טבעי הוא שמערכת כזו הדוקה, ולעתים אפילו דביקה, תחשק את עצמה ותקים סביבה חומות הגנה בלתי עבירות.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

אך לא היא. על אף העובדה שמדובר במועדון סגור, הנה ניבעו בו פרצות, ורוח רעננה חודרת אל בין חלונותיו. אין מי ששלטון החוק מתיירא מפניו.

השורה הארוכה של הנאשמים במשפטו של אולמרט, בכירים, ועתירי השפעה וממון הצועדים בסך לתאי הכלא, אמנם מעציבה מאוד, אך גם זוקפת את קומתו של העם. אין אנו מדינה מושחתת. אילו היינו כזו, הרי ששרינו ומנהיגינו היו ממשיכים לחגוג ללא הפרעה. אין מי שהחוק מתיירא מפניו. רשויות החוק הולמות ללא רחם במי שנחשב בעיניהם חוטא.

שורת הנאשמים והמורשעים הארוכה של השבוע מעידה על כך ששוב אין מדובר בשלטון של החבר'ה מהצבא,  מהמפלגה, מהמועדון הסגור. רוח רעננה מנשבת במחוזות הנישאים של ארצנו. רוח מטלטלת שאינה נחבאת בינות לצוקים ולחגווי הסלע.

אני בהחלט מתעצב אל לבי ומאחל לאולמרט כי יזכה בדין, ובצדק, בערעורו, אבל גם סבור כי מדינת ישראל הצעירה התבגרה ואניצי שיבה ראשונים נזרקים בשערה.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

די להבלגה

כמה קל להעליל

תנו לנשום

איפה הנימוס?

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה