רייכר מתרגז: ברור כשלג

עם ישראל מתחפר ומתמגן. הסופה בדרך. חשרת עבים מאיימת על האומה הצעירה. הגשם כבר מכה בחלונות, והחזאים גם צופים פתיתי שלג לא רק באלפים, אלא כאן, בארצנו הקטנה והמיוזעת. ההכנות גדולות. העם מתחפר בשוחות ביתו. האימה גדולה.

מדוע נפל עלינו מוראם של החזאים? הרי מאז שחר לידתה של האומה הזו אנחנו נלחמים על קיומה כנגד אויבינו הרבים, ורק פגעי מזג האוויר מטילים בנו חלחלה? מטות נערכים, שרשראות הזחלים נמתחות, מצב החירום בעיצומו. הכל נושאים עיניים כלפי השמים. בשעת כתיבת שורות אלה כבר החל הגשם מכה על הרעפים בגג. כאן, ברמת השרון, השלג לא צפוי להגיע, אבל בהרי המרכז, לא עלינו, אפילו בחיפה על הכרמל ייתכנו פתיתי שלג , כך מבשרים החזאים בפנים קודרות.

במקום לצאת בצהלה מבתינו המחוממים ולהמתין בערגה ובשקיקה לשלג, נתקפנו בבהלה. שהרי ברור כשלג בצהרי יום, שוב תחלוף הסופה כלא הייתה. ורק במזווה ובמקפיא ייוותרו ערימות המזון ששמרנו לעת צרה, לימים של בית נצור ודרך חסומה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

כל שנה, בפברואר בדרך כלל, חוזר החיזיון הקבוע. חרדה מפני פגעי השלג הצפוי בפסגות ההרים. ואם אכן תנתק סופת שלג את הבירה לכמה שעות או ליום יומיים, אז מה? כל מה שצריך הוא למנוע מכוניות תקועות במעלה הדרך לבירה או לחרמון, והשאר כמו באירופה, כמו בארצות הברית, כמו ברחבי תבל. נשיאים ורוח וגם שלג. אז מה? מה הבהלה? מדוע החרדה? במקום מטות חירום צריך לצאת החוצה, למרחב הפתוח, לבנות פסלים של שלג ולהילחם בכדורי השלג הניתזים. כך יאה וכך יפה לו לשלג החורפי. ברוך בואו.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר

מותה של הנשיקה

עפים שבבים

מלחמת הבקבוקים

גם אני רוצה לבשל

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה