רייכר מתרגז: די לרדיפת הזרים

המחזות הנגלים לעיני הציבור הישראלי קורעי לב. זרים שנהרו לארצנו באין מעצור, המגירים את זיעתם בכל אתר בנייה ובכל משימה פיזית קשה, נכלאים ומגורשים ביד קשה ובזרוע נטויה. העם היהודי הנרדף משחר ההיסטוריה, המנודה והנדחה, נוהג במולדתו אותו מנהג דוחה עצמו.

זרים שהגיעו לארצנו ומבקשים עבודה צריכים לקבל את הסכמת הרשויות. עולמנו הפך להיות רבגוני וצבעוני. לא עוד גזעים וכתות מסתגרים. בחוצות לונדון מהלכות בגאווה נשים שפניהן מכוסות רעלה, בניו יורק מצויים רבעים שבהם מהלכים יהודים בלבוש ובהווי של מאה שערים.

יש לגבש מדיניות חדשה שבה לא יתגוללו זרים נטולי זהות ומעמד בביבי השופכין של החברה הישראלית. עליהם לקבל מעמד חוקי שיאפשר להם לעבוד כאן בכבוד. יש להדק את הביקורת כדי למנוע הסתננות חסרת מעצורים שתבלע אותנו בגליה, אבל המדיניות הנוכחית צורמת ודוחה. כיצד יכולים אנשים במדים המבצעים את פקודות הגירוש לראות את בכיו של ילד כהה עור המשווע לראות את אמו, וכיצד נקרעים הורים מזרועות ילדיהם במכלאות המיועדות למגורשים.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

אנחנו שסבלנו לאורך ההיסטוריה מרדיפות, ממגבלות ומאיסורים איננו יכולים לנהוג כך כלפי בני אדם המתגוררים בקרבנו. יש לסייע ולאפשר לעובדים הזרים להגר למדינה המסכימה לקבלם או לזכות במעמד זמני בארץ שיאפשר להם להתפרנס בכבוד, כדוגמת העובדות הפיליפיניות המסורות והחרוצות הסועדות את סבינו וסבותינו.

הזרים משבשים את אורחות חיינו, יטענו האומרים, הם מהווים איום וסכנה. אכן. כל עוד הם נרדפים ונטולי זכויות בסיסיות לפרנסה, הם אכן מהווים מטרד. יש שיאמרו, הם מאיימים על הייחודיות שלנו ועל תרבותנו השונה מאוד. יפה. אבל הרי אנחנו בארצנו, בירושלים בירתנו, ביהודה ושומרון, בכל אתר ואתר איננו נרתעים מקרבה יתרה לחובשי רעלות ומגודלי זקן ומסלסלים בתפילה שונה מאיתנו. הם אזרחים שווי זכויות, בני הארץ הזו. היותם שונים ונבדלים הוא נדבך במרקם האנושי המגוון בציון המתחדשת. הבה נאזור עוז וננפץ את חומות המוסכמות ונאמץ בחום את הזרים החיים בקרבנו.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

מותר להתנצל

למי קראת חמודה?

איפה מורא האל

מה בריא ומה מוקצה