רייכר מתרגז: האזעקה לעולם זועקת

אני חייב להסגיר את גילי המופלג. כשהייתי בן ארבע יבבה האזעקה בביתנו בחיפה. השכנים ואנחנו הצטופפנו בחרדה במקלט. מפציצים איטלקיים חגו מעל חיפה ונשאו בבטנם פצצות מתוצרת גרמניה. הם ביקשו לפגוע בנמל חיפה, והבריטים שיגרו לעברם כדורים פורחים על מנת שישבשו את מעופם. השנה: 1940.

אחר כך שמעתי אזעקות כאשר חיילי אצ"ל פגעו בבריטים, והללו הטילו עוצר ברחבי הארץ.

מלחמת השחרור פרצה במלוא עוזה, ושוב אזעקה והאפלה בחיפה. פנסי המכוניות נצבעו בכחול למען לא יסגירו את מקומם למטוסי האויב. האורות בביתנו כבו במצוות הפקחים, שהזהירו אותנו לבל נסגיר את מקום הימצאותנו ואת צל קורתנו.

מלחמת העצמאות הסתיימה, אבל מבצע סיני יצא לדרך. הייתי אז חייל. האזעקות פילחו את האוויר. האזעקה הפכה לאורח של קבע בחיי עור התוף שלי.

במלחמת ששת הימים שירתי כחייל במילואים, ושוב שמעתי את הצופרים המוכרים מייבבים בירושלים. כל צפירה ומלחמתה. משה דיין כבר הבטיח באותם ימים: לעולם נחיה כאן על חרבנו.

אזעקות נוקבות את עור התוף שלי בלבנון. הייתי חייל במילואים, ושוב שמעתי את הצפירות הנוקבות במטולה. הפגזים שרקו באפלה, וקולות הנפץ היו אדירים.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

שמיעתי אמנם נחלשה לא מעט במהלך השנים, אבל עוד שפע של צפירות אפף אותי מאז. הללו אינן פוסקות. והנה הלילה הזה, במלאת 74 שנה לצפירה הראשונה ששמעתי כאן בארצי ומולדתי, שוב צפירה ברמת השרון, עיר מגורי. אותה יבבה מוכרת ומתמשכת. העזתים עזי המצח שיגרו אלי את הטילים נושאי המוות.

ואני תמה עם כל אחי ואחיותי בציון: עד מתי? עד אנה? האם לנצח נאזין בעל כורחנו ליבבה הצורמת?

ואולי ישנה גם דרך אחרת, נטולת יבבות וצפירות? דרך של משא ומתן ודיבור רך יותר, ואולי אפילו הבנה, כמו שאמר אהוד ברק בשעתו: הם שם ואנחנו פה.

עלי לקטוע כעת את שטף המילים. האזעקה שוב מייבבת באוזני. עלי להיכנס לחדר האטום.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

מצב הרוח

קצין ולא ג'נטלמן

מי יציל אותנו?

מתלכדים תחת איום

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה