רייכר מתרגז: הקרב על הנמלים

לחנוכת נמל חיפה מלאו באחרונה שמונים שנה. הקמת נמל בארצנו המתחדשת הייתה מקור לגאווה ולחדווה. כאשר נחנך נמל חיפה, עוד בטרם קום המדינה, התגוררו בארצנו כ-300 אלף יהודים. נמל אשדוד, הגדול במדינה, יחגוג בקרוב חמישים שנה. וכאשר ארצנו מתפתחת ומתרחבת קדמה וימה, החליטו ראשיה כי הגיעה העת להקים שני נמלים נוספים כיאה לארץ שמספר אזרחיה מאז הקמתה הגדיל עצמו מאות מונים.

מדוע החלטה כזו צריכה לעורר גל עכור של יצרים אפלים? מדוע אי אפשר להתלכד תחת ההכרזה: הגיעה השעה שארצנו הקטנה תרחיב את חזה בגאווה כאשר אניות יעגנו לחופיה ויפרקו את מטענם בששון ובחדווה? נכון. פועלי הנמלים אינם מרוצים לאבד את הנתח העסיסי הזה הממלא את כיסם חדווה גדולה. הם בוחלים בתחרות ומתרפקים על תאוות המונופול. אבל הממשלה צריכה להאיר את פניה ולהסביר בנחת ובתבונה את הצורך בהקמה. מדובר בהחלטה נבונה שנועדה להעמיק את קשרי הסחר של המדינה. הקמת שני נמלים נוספים יקלו על תושביה לקיים ולהרחיב את נופיה העסקיים והכלכליים, ומנגד מכריזים מנהיגי הפועלים בנמלים: מכאן יוציאו אותנו רק בארונות מתים.

ח"כ מירי רגב, חברה בכירה בקואליציה היושבת ליד הגה המדינה, מצטרפת לעובדים המיוזעים כאשר היא מכריזה: לא יקום עוד נמל במדינה. מירי היקרה, האם לשם כך התכנסנו כאן, בני העם הזה, למולדתנו החדשה והמתרחבת? האם מספר תושביה, שביום הקמתה עמד על בקושי חצי מיליון והיום מונה שמונה מיליון, לא ראוי לנמל נוסף?

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

המתנגדים אומרים: בלעדינו לא יקום ולא יהיה. בלי שהוועדים יהיה שותפים נמשיך להכביד על פורקי הסחורות הממתינים ימים ולילות ועולים למשלם המסים ממון רב. וגם עובדי נמל חיפה, שהיה מקור לגאווה ולתפארה עוד לפני הקמת המדינה, מבשרים על מלחמה שתגרום נזק כבד, החל בשביתות האטה ועד חסימת נמלי הארץ לכניסה וליציאה.

אם אליהם יצטרפו לאות סולידריות גם עובדי התעופה, נאמר, כמנהג הקלישאה הישנה: אויבינו יחגגו בשמחה. היהודים, כך ישאגו בחדווה, החליטו להמיט על ארצם אסון וכלייה. הם ימנעו מתיירים לבוא אלינו בחדווה ולהותיר את כספם וזהבם למען הכלכלה הדוויה. סחורות ימתינו עד בוש בנמלים, פירות ירקיבו ויושלכו למעמקים, חיי המסחר ישתתקו, וייגרמו לכולנו נזקים אדירים.

וכל זאת למה? כי ראש הממשלה מטיח בליסטראות מילוליות וקובע: המונופולים לא יחנקו את המשק ואת המדינה. ויו"ר הוועד המודח באשדוד יזעק כי מלבד עסקיו המסועפים הוא גם מבקש להגן על כבודם של חבריו, עובדי הנמל המרודים.

ורק אנחנו, האזרחים, מתבוננים בייאוש ובכאב במנהיגים ובמונהגים שאת מקום השפה השפויה וניהול מו"מ בעברית ראויה הופכים את חיינו למדמנה דוחה ועגומה.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

האב כבר נענש

למי שייכות המדרכות

הרוגז הוא המקור לחיוניות שלי