רייכר מתרגז: כזה כאילו

וידוי אישי: משחר ילדותי למדתי לאהוב את השפה העברית. הייתי מרבה בכתיבה ביומני האישי או בעיתוני ילדים של אז, והייתי עמל בקפידה על ליטושו של כל משפט, לבל חלילה ייצא מתחת ידי או מפי קהה ואפור. ברבות השנים למדתי להתפרנס ממילים והייתי מהדר בלשוני ומחבר צירופי לשון שהיטיבו איתי ועם מאזיני. וכאשר המשורר הנערץ יהודה עמיחי, מנוחתו עדן, החמיא לי פעם בשפתו העשירה, כמעט ביקשתי ליפול למרגלותיו בהכרת תודה. ויוסי בנאי ז"ל, האחד והיחיד ואין בלתו, אף הוא ציטט בהנאה באוזני את צמד המילים "אצה רצה" וייחס אותו אלי. וכאשר גם דן בן אמוץ הצטרף למחמיאים כמעט שאיבדתי את הכרתי מרוב גאווה והתעלות.

לא הייתי מרבה בדברי הרהב הללו והטפיחה על השכם אלמלא מדובר בשעת חרום הרת גורל לעתידה של שפת התנ"ך העתיקה. אני מבקש להזהיר: הניחו לשפה היפה הזו, ואל תבתרו את אבריה. ואני מתכוון לזילות השפה. לשפת האס-אמ-אסים שבה היי, הו, הא ועוד מיני הברות קטועות משמשות מילות קישור. במקום לומר, דרך משל, "הרוח ליחשה בינות לעפאים", אתה מסמס את משפטי החולין המאובקים: "מה נשמע... כאילו?".

המילה חסרת הפשר, המיותרת, "כאילו" חדרה לעצמותיה של השפה העברית בת זמננו וחלחלה למערכת הדם שלה. מה פירוש המילה כאילו? מהיכן נולדה? מדוע באה בכלל לעולם בהקשר הדיבור היומיומי? ריבונו של עולם, מאין צץ  הסרח העודף הזה? אנשים מתארים אירוע בזו הלשון: קמתי בבקר כאילו... פגשתי חבר שלי כאילו... אילו הייתה זו שפת השוק שבה מכריזים התגרנים על מרכולתם ניחא, אולי אפילו יש בה קורטוב של חינניות, אבל, לדאבון הלב, היא כובשת כל חלקה טובה. נבחרים ונישאים מעם, תגרנים ואנשי עילית הגיגנים, כל בית ישראל כמעט המתאר אירוע, חוויה, תחושה, שולף ממרתף המילים המיותרות את הכאילו ומשבץ אותה ללא הפוגה בשפתו.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

אללי לנו כי נפלה עטרת לשוננו. מאין באה עלינו הרעה הזו? מאין צצה המילה הזו, המבטלת כל עוקץ, כל חדות, כל אמירה שיש בה עמקות כלשהי? וגם יש לעניות דעתי להוציא מחוץ לחוק את המילה "כזה". משבצים אותה ללא כל היגיון בכל משפט שצריך להיחתם בנקודה. כגון: אמרתי לו כזה... היא באה אלי כזה... אני אוהבת אותו כזה...

לראשונה שמעתי השבוע על ניצני אש המרד הרוחשים מתחת לקרקע קיומה של השפה. שחקן מתחיל לחש על אוזני את הסיפור הבא: הוא לומד משחק בבית צבי ברמת גן. מורה מוערך מאוד, ששמו מהלך מקצה עולם המשחק ועד קצהו, פונה מעת לעת אל תלמידיו ומבקש מהם את חוות דעתם לגבי קטע משחק אחד או משנהו. כאשר תלמיד מצרף ללשונו את המילה "כאילו" המורה מסתער עליו בחמת זעם ואוסר עליו לדבר עד סוף השיעור. זה העונש על השימוש המגונה במילה שאיננה קשורה לנבכי השפה ונוטלת את עוקצה.

כל שוחרי השפה העברית העתיקה הנרמסת תחת קלגסי המילים האפורות כשק, הגיעה העת להתעורר. הניפו את נס המרד. אל תסכימו עם אנשי שיחכם כאשר הללו משמיעים את משפטי ההבל המיותרים הללו. ואולי צריך המחוקק לקבוע בחוק קנס שיוטל על כל מי שמחלל את זכרה של שפת התנ"ך בת אלפי השנים שנשתמרה מאז ועד ימינו אלה.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

אילו רק

מגיפה ששמה לשון הרע

מהו קלון

הוא זכאי

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה