רייכר מתרגז: כמה קל להעליל

אני מבקש להקדים: נא לא להסתער עלי עם שפע הצהרות פמיניסטיות או גבריות, אלא לדון בכובד ראש בעובדות הבאות: נשיא ארצות הברית ביל קלינטון שקיים מגעי מיני, סליחה, אוראלי, בבית הלבן בחדר שבו קובעים גורלות, שיקר במצח נחושה לעם האמריקני ויצא מחוזק שבעתיים, נערץ ומצליח, סיים את כהונתו בהצלחה ומאז הוא משוטט ברחבי תבל ומביא את בשורתה של אמריקה לכל אתר ואתר. אשתו הנבגדת עומדת לצידו בחום ובאהבה ועשויה לרשת את מקומו כנשיאת ארצות הברית.

בנימין נתניהו, ראש ממשלה בהחלט ראוי שמכהן שלש קדנציות ואישה אוהבת צמודה אליו בכל עת, הודה ברומן שניהל מהצד עם מאהבת. שערה משערות ראשו לא נפגעה. אין אחד שיטיח בו בדל טענה. נהפוך הוא - חיצי הלעג שמשוגרים אליו הם על הקרבה היתרה לאשתו המלווה אותו בכל צעד קטן כגדול.

מכאן הבה נדלג לחיים רמון, איש פוליטי מצליח, רב הישגים, שהפך את הרפואה בארצנו נגישה לחזקים ולחלשים, שהצטלם בחברתה של עלמת חמד שנצמדה אליו מרצונה, למלוא אורך גופה, והוא גבר, במלוא אונו, נישק אותה על שפתיה. היא חלקה את סודה עם מפקדה, ושוטרת רמת דרג וזעומת עפעפיים איימה עליה, כפי שפורסם, אם לא תעידי נגדו - יבולע לך. את תסתבכי...

החיילת העידה על הנשיקה, והסוגייה שעמדה בפני שלוש השופטות הייתה הרת גורל: האם לשונו של השר שוטטה בפיה נגד רצונה, או שמא הקורבן פערה את הפה במידה שהיה בה כדי הזמנה. פסק הדין - הרשעה. העובדה שרמון איננו מכהן כיום כראש ממשלת ישראל אולי נעוצה אף היא בעובדה שלשונו התרחקה מעט מגבולות האסור.

במדינות אחרות קוראים למשפט ולפסק הדין הזה חוסר פרופורציות. עדיין אני זוכר את נשיא רוסיה הגדולה הצובט לנגד כל מצלמות תבל את אחת מצבא פקידותיו בישבנה. כנראה נגד רצונה, שהרי הייתה מופתעת.

ועתה ברשותכם נעבור לסוגייה הבוערת המדירה שינה מעיני אזרחיות ואזרחים במדינה. האם השר סילבן שלום כפה עצמו על עלמה לפני שנים רבות? חוק ההתיישנות חל על העבירה לכאורה שיש ספק אם בוצעה, שהרי לא נחקרה, שהרי לא הוגשה תלונה, ואם הוגשה - הרי אין לדון בה מחמת התיישנותה.

ולכאורה - מילת קסם המלווה כל הכפשה, עלילה, או האשמה של ממש - לכאורה היו עוד שתיים או שלוש בנות שעברו חוויה דומה, אבל הן לא התלוננו.

כלומר, השר שהשמועה אמרה שיהיה מועמד ראוי ורציני למשרת נשיא המדינה לא יוכל לכהן בתפקיד הרם מפני שהיה חשד שלא נבדק ואולי היה מופרך, אבל עצם העלאתו משמש חומה המונעת מהמועמד המוכשר הזה לשאת בתפקיד.

מעתה ואילך הרי לכם נוסחת קסם - כל מי שאין רוצים ביוקרתו או במועמדותו לתפקיד, משגרים נגדו לחלל תלונה מעלת אבק, או שבדיקה שטחית מגלה שאין בה ממש, והיא תלווה אותו עד סוף ימיו כעננה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

אני הייתי מועמד בבחירות לכנסת לפני שנים אחדות. ביום שבו פורסמה מועמדותי פרסם העיתונאי, לשעבר יש לומר, שוחר הצדק והלוחם ללא חת בשחיתות אריה אבנרי, יריב אישי שלי מאז היותנו חברי מערכת "ידיעות אחרונות", את הגילוי המסעיר הבא באתר שלו ברחבי הרשת: גדעון רייכר העשיר זנח את אמו האלמנה בביתה בחיפה. ניתן היה להבין שאני, הנבל, הפקרתי את אמי האלמנה לחרפת רעב חלילה.

ובכן, איני עשיר ולא זנחתי את הורי. ואמי לא הייתה אלמנה בחיפה. העברתי אותה ואת אבי על חשבוני לבית אבות ראוי בירושלים כדי שיהיו סמוכים לביתי וטיפלתי בהם שנים רבות באהבה ובמסירות עד יום מותם. מדי חודש מימנתי בכספי את הוצאותיהם. אבי, מנוחתו עדן, היה פועל בניין נטול ממון, ואמי הייתה עקרת בית. מובן שהעיתונאי לשעבר אריה אבנרי, שהאמת נר לרגליו , מחק מיד את ההכפשה הזו לאחר איום במשפט על הוצאת דיבה.

אבל אם הייתי אכן נבחר לתפקיד, ואולי הייתי מכהן כשר מטעם מפלגת הגמלאים, הרי ההכפשה הנתעבת הזו הייתה מלווה אותי ואפילו זוכה לתהודה רחבה יותר, ואולי מונעת מינוי זה או אחר.

אני מציע לסיכום: לאמץ את נוסחת הקסם הבאה: מידתיות. בלטינית: פרופורציה. הניחו לסילבן שלום להעמיד עצמו לכל משרה ותפקיד. אפילו למלא את מקומו של ראש הממשלה.

התגובות למאמר הזה כמובן צפויות, ואני כבר מנסח את הפתיח: גדעון רייכר, השוביניסט, הציני, הוכיח שוב.. נא למלא את החסר.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

תנו לנשום

איפה הנימוס?

שירה בלתי מובנת

דיקטטור בארגון המורים

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה