רייכר מתרגז: למי שייכות המדרכות

צילום: Shutterstock  

תל אביב הייתה חלוצה בהתמסרות מוחלטת לרוכבים דו-גלגליים. שטיח אדום נפרש לרגליהם המדוושות. וטוב שכך. שהרי אין טוב יותר לשרירים ואף לנפש מאשר לנוע על רכב דו-גלגלי ולחוש את זרמי האוויר המלטפים את הפנים ומחזקים את שרירי הגוף ומיטיבים עם הנפש.

אלא שאליה וקוץ בה. רוכבי האופניים החלו להתפתל בהמוניהם בינות להולכי הרגל ונטשו זה מכבר את המסלולים המיועדים להם. וכך אירע שהולכי הרגל בתל אביב ההומייה נרדפים על ידי הסיוט והאימה שמא יגיח מאחוריהם בשעטה רוכב דו-גלגלי ואף יאיים על גופם וריסוק אבריהם.

כותב שורות אלה מתוודה: כאשר אני מהלך על מדרכות העיר תל אביב, כל איברי רוחפים מאימה. אני מציץ שמאלה וימינה בחשש שמא אינזק. מעת לעת חולף על פני ביעף רוכב שאילו הייתי מסיט לשנייה את זרועי בתנועה חפוזה או סב על עקבי, הייתי סופג מהלומה עזה של מתכת ננעצת בגופי. אל כל אלה הצטרפו בששון ובחדווה שועטי האופנועים והקטנועים המשייטים בינות להולכי הרגל בטרטורים מחרישי אוזניים, חונים על כל מדרכה, חוסמים את דרכם של עוברים ושבים והופכים באחת להולכי רגל כאשר הם נעים נגד כל תמרור וכיוון.

ואני מבקש לדעת: מדוע בארצות תבל הנאורות נעים רוכבים דו-גלגליים על פי חוקי התנועה ואינם מסכנים את בריאותם ואת חייהם של הולכי רגל ושל עוברי אורח תמימים? מדוע רוכבי ארצנו, כמובן בחלקם, רומסים ברגל גאווה את כל חוקי התנועה? אני מדבר על האופנועים החותכים ועוקפים מימין ומשמאל, מזדחלים בינות לכלי רכב צמודים ומזנקים ביעף ובמפתיע, מסכנים את חייהם ואת רישיון הנהיגה שלנו, של אלה שיפגעו בהם חלילה.

המעברים להולכי רגל המסומנים בפסים נחרצים וצבועים משמשים את הרוכבים הללו כמסלול מרוצים ואף כחנייה זמנית עד אשר יתחלף האור ברמזור. הולכי הרגל נעים בינותם וחומקים במעברים הצרים שמותירים להם הכובשים הללו. אני מוכן להתערב בנקיטת חפץ כי אף דו"ח אחד לא נרשם מעולם על ידי צבא השוטרים והפקחים בארצנו לכל אותם רוכבים דו-גלגליים ממונעים המנפצים ברגל גאווה כל חוק וכל תקנה העוסקת בדיני נהיגה.

מדוע פקחי החנייה עמוסים לעייפה משפע הדו"חות הניחתים עלינו ומדלגים מעליהם כאשר הם חונים על המדרכה וחוסמים את תנועת העוברים והשבים?מדוע שוטרים מציבים מצלמות נסתרות בכל קרן רחוב ומודדים את מהירות הנסיעה בפקק המסורתי ומתעלמים מהרוכבים הדו-גלגליים מכל צבע ומין השמים ללעג ולקלס כל חוק וכל תקנה בספר החוקים?

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

הגיעה העת להניף את נס המרד: אנחנו רוצים להלך בביטחון על המדרכות ולזמזם לנו בהנאה שירי מולדת מבלי שנחשוש מהשועטים למיניהם. אמהות ארצנו מבקשות להסיע את עגלות התינוקות מבלי לדלג בינות לשדות המוקשים הממתינים להן על מדרכות העיר. אנחנו מבקשים ודורשים שרוכבי אופנועים וקטנועים יצייתו לכל חוקי התנועה שעליהם הם נבחנים כאשר הם מקבלים את רישיון הנהיגה.

די. נמאס. אנחנו מניפים בזה הרגע את נס המרד ושואלים את כל צבא לובשי המדים האוכפים את החוקים: אינכם נעלבים כאשר שמים אתכם ללעג ולקלס? אינכם מתקוממים כאשר לנגד עיניכם מצפצפים על כל תקנה וחוק בספר החוקים?

ואין לחתום את המסכת העגומה הזו מבלי כמובן להוסיף: אין הדברים מתייחסים, חלילה, לאלה השומרים על החוקים ונעים בכבישינו בשובה ובנחת ואינם נעצרים על מעברי חצייה, ואינם שועטים על המדרכות בנהמת מנוע. לא לאלה כוונתנו. אם כי טרם פגשנו ולו אחד מביניהם.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

הרוגז הוא המקור לחיוניות שלי